סוף סוף תם לו הצום הגדול....
היה קצת קשה, גם ללעוס ת'מצה, אבל לא התייאשנו:)
ליל הסדר-חג ראשון שלי הסתכם בשתי כוסות יין שנשפכו והרבה הרבה כבש...
פסח זה חג שבו הכבשים צריכים להזהר מאוד ממשפחתי הטורפת...
מכינים אצלנו משו שאמור להקרא- מרק כבש...
או בלשון העם- אוכל בלתי מזוהה,
יש שם הכל רק שאי אפשר לזהות אותו...
אחד מהילדים שסב סביב השולחן מצא בצלחתו חתיכת ירק שכנראה לא ממש הייתה אמורה להיות שם...
אז הוא שאל כמו ילד חמוד שלא הבין שפשוט אוכלים, לא שואלים.
והסבירו לו יפה שזה הגיע מהכבש..כנראה מהקיבה....:)
בבוקר שלפני ליל הסדר בשעה 10:09 החל הצום המדובר,
ובצום כמו בצום- לא אוכלים.
לא חמץ ולא מצה.
אז צמנו כמו ילדים טובים עד הסדר....
ולפני "מגיד" כולם תוגמלו בקצת עשבים (כבש, כבר הזכרתי..?) על התנהגות טובה.
שלא יהיו רעבים....
אני חושבת שהשנה זו השנה הראשונה שבאמת אכלנו כזית מצה,
כלומר מצה שלימה כל אחד,
מחזה מרהיב!
15-20 איש יושבים, לועסים, בוהים אחד בשני..
דוחסים, דוחסים ומי שמסיים ראשון- מתלהב.
אפילו המבוגרים....
בעצם, בעיקר.
קליימן, אני מורידה בפניך ת'כובע!
בהחלט צריך הצלחה באכילת המצות כשלב ראשון...
(וגם בהוצאתן לאחר מכן...:) )
את החג עשינו אצל הדודה בדרום,
ובגלל שמקום השירות שלי כל-כך כל-כך נחמד,
וכל-כך כל-כך אוהב אותי,
הייתי צריכה לחזור לירושלים במיוחד כדי לעבוד ביום שאחרי ליל הסדר...
אין לי בעיה עם נסיעות, ואם כבר אני מעדיפה ארוכות,
ואם כבר, אני מעדיפה שלא ישבו עליי במשך כל הדרך...
באופן צפוי למדי אוטובוס המאסף שעליתי עליו היה די מלא (לא אומרים מפוצץ!!)
לי כמובן היה מקום לשבת..:)
אבל זה לא משמח בכלל!!
אחת מעומדי האוטובוס חש צורך עז להשען אם לא לשבת עליי במשך כל הנסיעה...
לא הפסקתי לנוע בכסא בחוסר נוחות
ולעשות קולות של חוסר נוחות,(כן, כן! יש קולות כאלה!) אבל כלום לא עזר...
לא רציתי לומר לו שלא נעים לי שהוא חצי יושב עליי,
כי אז אם הוא היה חוזר על הפעולה,
לא הייתי מהססת לומר לו שוב ואז כבר לא היה ככ נעים...הוא די הפחיד אותי...
בסופו של דבר הוא ירד הרבה לפני
ויכלתי לנשום לרווחה ולהתרווח בנוח על המושב עוד לפני שהגעתי לירושלים:) (זה כן משמח!!)
את רוב חול המועד ביליתי בטיולים בצפון,
(אחרי הכל זכיתי בחמשוש חופש)
פגשתי חברות שלא ראיתי מזמן והיה די נחמד...
המזכרת היחידה שנשארה לי מהטיול,
הייתה העובדה שכיום לאחר מכן,
התקשתי לבצע פעולות בסיסיות
כמו ללכת, לעלות במדרגות,
כל מעבר מעמידה לישיבה ולהיפך כמעט ולא בא בחשבון.
עכשיו יכולת ההליכה שלי חזרה, אז זה קצת פחות כואב:)
כל מה שיכלתי לחשוב עליו בפסח זה חמץ-
כלומר אוכל שלא דורש אקסטרה מאמץ בהכנסתו ובהוצאתו...
לא הפסקתי לדבר עליו במשך כ-ל החג....
אבא אמר שלגרות אנשים עם חמץ בפסח,
זה יותר נורא מלגרות אישה בהריון עם מלפפון חמוץ ושוקולד...;)
איך שיצא החג,
אבא החרוץ רץ (יותר בכיוון של נסע..) למכולת לקנות קמח, והכין לנו לחם טעים טעים עם שמן זית..:):)
זהו, נגמרה הסיבה האחרונה למסיבה ועכשיו צריך לחזור לשגרע....
כמו שנאמר-
"אחרי החגים...."
לאט לאט ובזהירות נחצה את חמשת החודשים האחרונים בהחלט של השירות ואז נצא שוב לחופשי.......
כל מה שנותר לי לאחל אחרי כל האיחולים של החגים זה-
יום חול שמח!!:)