לפעמים אני מרגישה שיוצאים לי נחשים מהפה כשאני מדברת.

או אולי עקרבים...

מה שבטוח זה משו עוקץ בעל ארס ארסי במיוחד.

המון פעמים אני מוצאת את עצמי פוגעת ופגועה ובעיקר-

לא מבינה למה,

בגלל דברים שאמרתי או עשיתי.

תמיד כולם בטוחים שאני מרגישה שהם נגדי.

לפעמים זה נכון.

לפעמים אני סתם מתנהגת כמו ילדה קטנה שרוצה תשומת לב...

(רגש טבעי לחלוטין שאני לא יודעת איך לדרוש בטקט.)

אבל מה שתמיד תמיד קורה זה שאני מרגישה רע.

אני מרגישה רע אחרי שאני מדברת יותר מידי,

ממש כמו אדם שאוכל הרבה הרבה ואז ישלו ייסורי מצפון...

אני מרגישה רע כשמתוך חוסר טקט,

אני פוגעת בחשובים לי מבלי לשים לב.

אני מרגישה רע כשאני מפספסת הזמדנויות גדולות מתוך עצלנות.

אני מרגישה רע כשמלחיצים אותי.

כשלא מבינים אותי, כשאני לא מבינה...

אני מרגישה רע,

כשחברה שלי צועקת עליי באמצע המסדרון,

שאני לא מתחשבת ובטוחה שהיא תמיד נגדי...

אני מרגישה רע כשאני לא ממלאית אחר ציפיות של אנשים,

אני שונאת לספק את הציפיות שלהם...

אני מרגישה רע כשהתכוונתי לכתוב פוסט שמח על נושא אחר בכלל...

תמיד כמו בכל חודש, חייב להיות הפוסט המבואס שבו-

אני מרגישה רע.