זהו, סופסופ נגמר.

אתמול הייתה המשמרת האחרונה שלי בתור בת-שירות במדים.

החתמתי את כולם על הטופס טיולים....

החזרתי את כל הציוד, המדים והמפתח..

אספתי את כל חפצי וחזרתי הביתה...

למקום שבשביל כולם הוא מוכר ואהוב ובשבילי הוא מכור ולא כ"כ אהוב...

נותרו רק עוד כמה ימי חפיפה ויניחו לי לנפשי.

אני כבר לא צריכה לדאוג בלילות להיות בירושלים כדי להגיע למשמרת ב7 בבוקר..

נותר רק עוד שבוע עד שיפוג תוקף הכרטיס נסיעות חינם,

מעכשיו אאלץ לפתוח את התיק למאבטחים...

אחרי שנתיים שהייתי VIP ונכנסתי למקומות ציבוריים בלי בדיקה ביטחונית...

ברגע אני הופכת לאזרחית מן המניין...

הסוף הזה היה די מר...

בגלל מחסור בכוח אדם האחות האחראית של המחלקה שלי התעקשה שאני אשאר לעבוד עוד שבוע,

בזמן שאין לי כבר מגורים בירושלים וכל החברות שלי כבר סיימו...

וגם כשאמרתי לה שאני מוכנה ללכת לקראתה

ולבוא בכמה ימים שאנלא אמורה לבוא בכלל מהבית במיוחד אבל באיחור כי אנלא ירושלמית,

היא התעצבנה ולא הסתפקה בזה...

במקום שיתנו לי תחושה טובה ואיחולים של ב"הצלחה בהמשך,

סיימתי עם טעם מר ורגשות אשמה ש"בגללי" יהיה בלאגן במחלקה בשבוע הקרוב....

כי מה יותר פשוט מלבנות על בנות שירות?!

אבל די, לא צריך להמשיך להתעסק ברע הזה....

חבל שזה לא יכל להסתיים יפה....

אבל עכשיו אני ממשיכה הלאה, לחיים האמיתיים....

למקומות שיעריכו אותי ואני גם מקווה שלא ינצלו את הגב שלי בחינם כמו בשירות...

כנראה שבמשך השבוע הצוות מארגן לי איזשהו ערב פרידה שהייתי שמחה לוותר עליו...

כל המבוכה אחרי המאבקים הטיפשיים האלה...

בעז"ה יהיה טוב....