ישלי צורך לבקש ממכם סליחה,

סליחה על הצורך שלי בדיכאון מדוכדך אחת לחודש,

ולא, ללא שום קשר לנושא החם הנוכחי!!

למרות שזכותי, זה הבלוג שלי,

המקום שלי לרוקן את הליכלוך...

אז הפעם הבעיה שלי, כמו תמיד,

היא צורך,

צורך לדבר, להרעיש, להרגיש....

להחצין, להקצין, להגזים....

לנג'ס, להתעקש, לפקשש....

כ"כ הרבה צרכים ישלי....

כ"כ הרבה מקום אני צריכה...

כ"כ הרבה נפח, אוויר..

כ"כ הרבה...

איך משאירים משו גם למי שמסביב?

איך שותקים?

שותקים ומקשיבים...?

איך מקשיבים לצורך שהוא לא שלי?

איך מבינים שלא הכל סובב סביבי?

מה אני עושה אם אין לי את המנגנון הזה שמצפצף כשצריך להיות רגישים למסביב?

איך אני יכולה לקבל את עצמי??

מתי כבר אני אצליח לפתור את הבלאגן הזה שלי איתי?

מתי אני אצליח לחיות עם עצמי בלי להרוס לי?

כן, עליי נכתב השיר-

מפנה מקום של ברי סחרוף

רק שעוד לא מצאתי כ"כ את הבנא שיהיה מוכן שאני אהיה לגמרי שלו...

שיהיה מוכן לפנות את כל המקום בשבילי....

אני גם לא חושבת שקיים כזה אדם,

לא רוצה שיהיה קיים....

מותשת מעצמי,

רוצה להפסיק להצטרך.