מתי תפסיקו להתנהג אליי כמו אל ילדה קטנה ומפונקת..?
מתי תתחילו לכבד אותי..? את הבקשות הקטנות והטיפשיות שלי...?
ומתי כבר תפסיקו לקרוא לדבר שחשובים לי באמת- שטויות..?!
מתי תבינו אותי..?
תזדהו...??
מתי תהיו שם בשבילי מבלי שאני אבקש, פשוט כי אתם מכירים אותי הכי טוב..??
20 שנה היה לכם לשנן מה עושה לי טוב ומה לא...את מה אני אוהבת ומה לא...
ועדיין לא הפנמתם.
אני מפחדת שכשתלכו אני אתחרט,
אבל קשה לי לא להתרגז...
לדעת שמה שאני זה בזכות עצמי ותו לא...
שאני חינכתי את עצמי, ועכשיו כשאני מנסה לחנך גם אתכם....
לא כ"כ הולך לי....
זה מתסכל לחיות במציאות שאינה ברת שינוי...
לרצות כבר שיהיה מחר כדי לא להיות בהווה....
ובמחר להתעצב שמרוב נסיון לברוח מההווה, פספסתי את האתמול...
לא, אני לא למכירה...תודה,
וממש ממש לא תודה!
הלוואי שיגיע היום שבו תבינו, אפילו אם זה יהיה רק בעוד הרבה זמן,
שגם הנשמה שלי זקוקה למזון,
לא רק הגוף...
יש לי חוב קטן מהפוסט הקודם....
אבל בגלל שזה קצת לא קשור,
אני אשמור את התשובה לפוסט הבא בעז"ה...
שבוע טוב(: