אז, קודם כל- סליחה.

סליחה על ההיעלמות הבלתי מוצדקת בעליל שלי!

סליחה על עשרות פעמים שהתחלתי לכתוב ולא כתבתי...

חשבתי לפרסם, ולא פרסמתי...

הבטחתי לבקר ולא ביקרתי... (נוגה..)

סליחה להוא שדחפתי בטעות בסופר...

אה, על הסליחה הזאת גם קיבלתי תגובה-

יום אחד הלכתי לסופר, ועשיתי רוורס עם העגלה בלי להסתכל במראות ובטעות נתקלתי במישו וישר התנצלתי וממש הצטערתי כי זה הרגיש כואב...והוא בתמורה אמר לי- "תבקשי סליחה, זה בסדר...היום אנשים הורגים ואז מבקשים סליחה..." הייתי בשוק! פשוט בשוק! מזה המרמור הזה?? ולמה אני צריכה לספוג אותו...?

מה אתם אומרים? מה קורה לנו? יש בנו כזאת שנאת חינם ומרמור אחד כלפי השני שאפילו סליחה אנחנו לא מוכנים לקבל אחד מהשני..?!

פתחתי עם סליחה ואני גם אסיים עם סליחה והבטחה לחזור יותר מאוחר כי חברי החסון בדרך לכאן ברגעים אלה ממש וישלו יומולדת ולי יש כמה הכנות להכין..

אני מקוה שלפחות אתם תסלחו לי..:)

שבוע טוב בנתיים..

אה, וד"א- אני מכריזה בזאת על סיום העבודה המועדפת הכי לא מועדפת בעולם ועל קבלת המענק בעז"ה בחודשיים הקרובים..! ועל חיפוש עבודה אינטנסיבי...(או שלא..)