עיגולים לבבות. ריבועים אהבות.

הכרתי בחור לפני שלושה שבועות,

באיזשהו ערב פוקר בפאב הקבוע שבו אני מבלה מדי ערב.

זה היה אחד הפעמים הראשונות שהוא הגיע לפאב,

אך ברגע שהתיישב בשולחן שלי,

משהו בו קרץ לי.

הרגשתי שאני מכירה אותו.

לא יודעת מהיכן.

התחלנו לצאת כיומיים לאחר מכן,

ללא הגדרות.

ללא מחוייבות.

פגישה שניה כבר הייתי בבית שלו.

הוא הניח לידי קערית תותים.

זה היה הדבר הכי רומנטי שעשו לי.

כן, כמה שזה נשמע נוראי.

וככה התחלנו לסיים ערבים בביתו.

עם תותים.

שבועיים מהכירותי איתו,

איבדתי לו את בתוליי.

זה לא היה מתוכנן,

אבל זה הרגיש נכון.

סחבתי אותו בתוכי עד למחרת בצהריים,

עד שהוא הביא כדור להעלים ראיות,

להפיל.

פוסטינור, אם אני לא טועה.

הפעם הראשונה הייתה כואבת,

הוא היה עדין ורך,

מתחשב.

אני ממש מרוצה ממנו

ובעיקר מעצמי.

הוא נראה טוב,

הוא גורם לי להרגיש מלכה.

הדבר היחיד שמטריף אותי באמת

זה שזה בלי הגדרות,

אך אימצתי לי מוטו לעת עתה-

If it makes you happy, it can't be that bad.

עשיתי בנוסף גם קעקוע יחסית גדול על כף הרגל,

אני מרוצה ממנו לגמרי.

שוב,

אני מרוצה מעצמי.

השתניתי נורא,

נפשית וחיצונית.

אני מיוחדת.

אני מאמינה בזה.