וווווואו הלו אנשים.. כמה זמן כמה זמן אני חייבת להפסיק לעשות הפסקות.
בהפסקה הזאתי הספקתי להגשים חלום ולהיות באמריקה הנפלאה. אני כלכך עוברת לשם אחרי הצבא.. לניו יורק. עיר מדהימה.
כמה אנשים, איזה גיוון, כל פינה מעניינת, בכל מקום קרה משו, בכל שניה יש מה לעשות. פשוט עיר שלא נשתעמם בה בחיים.
אז הנה תמונה קטנה למזכרת מטיימסקוור (: (אני למטה )
כן חשוב מכל בהפסקה הזאת הספקתי גם לגדול בשנה, וכרגע אני חוקית. כןכן. הרגע לו חיכיתי סופסוף כאן!
חחח אלוהים כמה שהתפנית הזאת חשובה. גיל המותרות ממש. אז מזלטוב לי (: היה יומולדת אש אגב. חגיגה לא מהעולם הזה (:
בזמן האחרון יש לי יותר מדי מחשבות. מחשבות על העבר בעיקר שפשוט לא נותנות לי לישון. אני כלכך רוצה לשכוח כמו שעשיתי כל החיים שלי.
רוצה להדחיק רוצה להתקיים לחיות את ההוה כאילו אין עבר הרי מה הטעם להתסכל אחורה? אתה תחמיץ את כל הנפלאות בהווה והעתיד.
אני מרגישה כלכך אבודה, ישנה על כדורי שינה ואם לא מעבירה לילות לבנים לבד. נזכרת למרות שאין טעם. ורק בלילה, בזמן שאני אמורה לנוח ולעבור יום אני נאבקת במחשבות.
ממש נאבקת. אני לא מבינה מה רע בלהדחיק, יש לי חיים נפלאים עכשיו . אני חיה את החיים ונהנת אז מזה משנה העבר מזה משנה. היה וזהו.
כלכך הייתי עסוקה בלהדחיק עד ששכחתי כלכך הרבה דברים . אני רק רוצה לישון חסרת דאגות, שלווה ומחובקת ע"י אהובי. is that really to much to ask?
אז אם כבר עבר הנה שיר ששמעתי שוב לא ממזמן והמילים שלו לא יימאסו עלי לעולם. מילים כדורבנות ממש. שיר נוסטלגי ביותר. תהנו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
