בהתחלה אהבתי אותו.

אחרי שנתיים או שלוש התרחקנו לגמריי.

עכשיו אני אפילו לא מדברת איתו.

אבל עדיין אוהבת.

עדיין יש בו את הקסם מלפני שנתיים. משהו שאי אפשר לעצור.

וכמה שהוא לא השתנה או עשה כל מיני דברים, הוא עדיין נשאר אותו יצור קסום ומדהים שהכרתי לפני שלוש שנים.

ואז בא השני. הוא התייחס אלי, בניגוד לקודמו.

הייתה תקופה טובה. כמובן שהייתה גם אחת לא טובה.

ואז בתחילת השנה כבר הפסקתי לאהוב אותו. ואני אפילו לא יודעת למה.

כבר לא היה את החום הזה בגוף כשהוא פנה אלי. או התייחס אליי.

ולאט לאט התחלתי לאהוב את מי שאני אוהבת כיום.

הוא היה נראה לי בהתחלה כאחד שאני בחיים לא אתאהב בו. אבל הנה, זה קרה ואני כן אוהבת אותו.

אבל אולי "אוהבת" זאת לא ההגדרה המדויקת.

כי אני מרגישה אליו משהו. בלי ספק!

אבל לא אהבה. לא כמו אל הראשון. שזאת הייתה אהבה בסדר גודל אחר לגמריי.

הוא פשוט.. פשוט נעים לי [מאוד] להיות בחברתו.

ועכשיו התחלתי פתאום להרגיש משהו כלפי הישן.

לא, לא הישן - ישן. אלא הישן - חדש. 

זה שהפסקתי לאהוב.

הוא פשוט "חזר לחיי" שוב.

ואני כן מדברת איתו, ואפילו יותר בחופשיות מפעם.

אבל עדיין.

משהו לא הרפה מהתקופה הזאת. שנראת כ"כ רחוקה עכשיו.

ויש אחד אחר.

פלאשבק מסנוור: כיתה ז'. ראיתי אותו בקומה למעלה. ופשוט המראה שלו תפס את העיניים שלי.

ראיתי אותו שוב ב"ניצוצות שירה". וגם שם הקסם עבד.

אבל המצב שלו הרבה יותר גרוע מהקודמים.

אני אפילו לא יודעת איך קוראים לו, באיזה כיתה הוא.

רק את המראה [המהפנט] אני זוכרת. 

מחר יום שישי ה - 26.1.07 מחלקים תעודות.

חוץ מהעובדה שכבר ראיתי את התעודה שלי וראיתי חלקי ציונים אני דיי מתרגשת.

ואני לי רבע מושג למה.

אני חושבת על מחר ומשהו מתהפך אי שם בבטן שלי.

מחר ואני ועוד כמה בנות נבוא מוקדם יותר כדי לסדר את הכיתה לקראת ארוחת בוקר הכיתתית שאירגנתי עם עוד כמה בנות ביום רביעי.

ובבקשה, אל תבואו גם אתם יותר מוקדם!!

**מופנה לאלה שאמורים לדעת שהם כאלה..

אז.. בהצלחה מחר.

ושכולם ייתיחסו אלי. בעיקר השניים המרכזיים,

רונלירונה! ;) 

נ.ב. - קיבלנו היום את הבחנים במתמטיקה.

כבר ידעתי מראש אבל: 100!! D: [?!]