זהו סיפור על סוחר עשיר בבגדאד של ימי החליפות העבאסית, ששלח את משרתו לקניות בשוק.
לפי האגדה, לאחר זמן קצר חזר המשרת חיוור ורועד כולו, וסיפר לאדונו שפגש בשוק אשה שדחפה אותו ונעצה בו מבט חודר ומאיים.
המשרת זיהה מיד שמדובר במלאך המוות ומיהר להסתלק מהמקום.
עכשיו ביקש המשרת מאדונו שישאיל לו את סוסו המהיר, כדי שיוכל לברוח הרחק מבגדאד, לעיר סמארה שמצפון לה, וכך יימלט מגורלו.
המשרת ברח, אבל סקרנות הסוחר העשיר התעוררה והוא ירד לשוק, שם פגש את האשה, שאותה זיהה כמלאך המוות.
הסוחר שאל אותה מדוע נעצה מבט מאיים במשרתו. ענתה האשה: לא התכוונתי להפחיד את האיש, אלא התפלאתי מאוד לראותו כאן, בבגדאד, מפני שבעוד כמה שעות יש לי אתו פגישה בסמארה.
לפי הסיפור, אל הכפר היה מגיע פעם ביום אוטובוס, שנסע בדרך הררית צרה ומפותלת.
ביום גשום וערפילי אחד, האוטובוס עמוס הנוסעים נסע בכביש הצר, כשלפתע הנהג עצר ופתח את הדלת.
"למה אתה עוצר?", שאלו הנוסעים והנהג ענה להם: "לא ראיתם? מישהו עמד בחוץ וצעק 'ואקף הון, ואקף הון' ('עצור כאן! עצור כאן!', ד"ר). לכן עצרתי את האוטובוס ופתחתי לו את הדלת".
אמרו הנוסעים לנהג: "אתה טועה, אין בחוץ אף אחד ולא שמענו שום צעקה".
אז הניח הנהג את ראשו על ההגה ולא זז. הנוסעים גילו שהוא מת.
האיש שהנהג ראה בצד הדרך היה מלאך המוות - "עזראיל".
כיוון שהגיע יומו של הנהג, בא עזראיל לקחת את נפשו, אבל הבין שאם ימות תוך כדי נסיעה, עלול האוטובוס להתהפך בפיתולי הכביש.
אז עלולים למות נוסעים שלא בא יומם - דבר שלא בא בחשבון.
לכן צעק עזראיל לנהג, שעצר, וכך ניצלו הנוסעים.
עדיין דיכאון,
שוב תקופה חוזרת ונשנת. לפחות יהיה זמן להשקיע בלימודים! 
רונלירונה! ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
