לפני דקות מספר [30 לייתר דיוק..] אני, אחותי ואמא שלי אכלנו ארוחת ערב.

מלבד העובדה שאחותי לקחה לי את הצלחת כולל הביצה והמלפפונים,

היא התיחלה לשיר שיר פאקצי, שוויצרי למדיי וטֶרֶה טֶרֶה אָמוז'ון!!

הוא בערך ככה:

"יש לי קוקיות נורא יפות.

[...]

אני לא מתה, הלכתי לקָניון!

אני לא מתה, הלכתי לקָניון!

אני לא מתה, הלכתי לקָניון!"

[אגב, השורה: "אני לא מתה, הלכתי לקָניון" חוזרת על עצמה עוד מיליארד פעמים בערך ומלווה בכיראוגרפיה שאני וגלושקה [אחותי..] המצאנו והיא עשירה בתנועות אגן והצבעות לכל הכיוונים..]

בגלל שהנושא הזה כ"כ מעסיק אותי.

ימים כלילות, לילות כימים.

גם בימים.

גם בלילות.

בכל זמן נתון!

אז בהשפעה משיעורי מתמטיקה ומכיתה ח'4..

החלטתי לעשות את הדבר הבא:

אוך, האוגרת שלי ממשיכה להיות יפה מרגע לרגע..

אני כ"כ אוהבת אותה!!  

נראה לי שאני אפרוש כעת..

ליל מנוחה,

רונלירונה! ;)

נ.ב. - זה רק אני או שהפוסט הזה נכתב בשפה גבוהה מהרגיל?!