אז היום בצופים הייתה לנו פעולת התרמה.
המדריכים שלנו קנו והכינו עוגות ועוגיות ואנחנו היינו צריכים להסובב במרכז מסחרי אחד במודיעין למכור את העוגיות ו/או העוגות.
וכל הכסף נתרם לאגודה למלחמה בסרטן.
אני ועוד ארבעה ילדים הרווחנו בערך 60 ש"ח!! היה מגניב לאללה!! ;)
בין ארבעת הילדים שהתסובבו איתי הייתה גם גל.
גל נולדה 25 ימים אחרי. היא גרה בניין לידי ואנחנו הולכות ביחד לצופים ולבית ספר.
בכל אופן.. גל התאהבה בילד מכיתה ט'. שכל פעם כשהיא ראתה אותו בבית ספר היא הייתה אומרת לי: "וואו איזה חתיך.. וואו איזה יפה" וכל מיני כאלה.. למרות שהור בכלל מחוצ'קן לאללה.
בכל אופן. ישבנו במקום מסויים ושאלנו אנשים שעברו שם אם הם רוצים לתרום.
בין האנשים שעברו היה גם דביר. הילד שגל התאהבה בו. ודיברנו איתו איזה 5 דקות בערך.
ואחרי שהוא הלך אני וגל התחבקנו כזה.
היא ממש התרגשה מזה שהיא דיברה איתו..
אבל, זה כאילו כולה דביר!
בכל אופן היה ממש סבבה!!
אבל שי ויעל רוצות [אולי! ומזל שאולי!] להצטרף לצופים. ואני לא רוצה שהן יצטרפו!!
וכל מי שחיכה וחיכה, הנה עוד פרק מסיפורי הנחמד:
אחרי השיעור האחרון אני ודנה הלכנו הביתה.
בדרך הביתה ראינו את בר ונוי. הן ישבו באיזה גן ציבורי ודיברו על משהו בהתלהבות מרובה.
"יו! הנה בר ונוי!! אולי נלך לצטט להן?" דנה הציעה.
"טוב נו.." אמרתי בלית ברירה. כי ידעת שאם דנה מחליטה משהו כזה אי אפשר לגרום לה לשנות את דעתה.
הלכנו ליד הגן הזה והתחבאנו מאחורי השיחים.
"אז את שומעת.. כשהלכתי לשירותים בהפסקה אז שמעתי את דנה ויעל, שתי הפאקצות האלה, מדברות על אייל ורועי. נראה לי שדנה ממש אוהבת את אייל!"
"נו!! ומה קרה? מה אמרת להן?" שאלה נוי בהסתקרנות מרובה.
"אמרתי להן שהן לא ישיגו את רועי ואייל כל כך מהר!! הן ממש פחדו ממני!!"
בר אמרה. מה שהיה ממש ממש לא נכון. כי הרי, אנחנו טוב נו.. דנה, הפגינה הרבה אומץ מול בר. שבשביל זה צריך הרבה ביטחון עצמי. אני יודעת שאני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה.
"יו! איזה אומץ בר! כל הכבוד!" נוי אמרה לבר ושמה את היד שלה על הכתף של בר.
"תורידי ממני את היד שלך!! מגעילה!!" בר נזפה בנוי. אבל למרבה הפלא נוי לא נעלבה. למען האמת.. נוי די שפוטה של בר.
זה מסביר את העובדה שנוי לא נעלבה בכלל ממשהו שאני, לדוגמה, הייתי נעלבת ממנו עד עמקי נשמתי.
"בקיצור, נראה לי שמעכשיו הן ייחשבו פעמיים אם להתקרב לרועי ואייל!"
"מגניב!!" ענתה נוי וסיכמה את השיחה.
אחר כך הן הלכו הביתה ואני ודנה התיישבנו על הספסל.
"אולי מחר בבוקר נהרוס לה את החלום ונגיד לה שעירית העבירה אותנו ליד רועי ואייל??" דנה הציעה.
"לא. יש לי רעיון הרבה יותר טוב!" אמרתי. "אנחנו יכולות פשוט לשבת מחר בבוקר ליד רועי ואייל בלי להגיד לה כלום. ואז היא תחטוף את השוק של החיים שלה. מגניב לא?" הצעתי.
"כן! מאוד! איזה מזל שיש לי חברה כמוך!!" אמרה דנה.
למחרת הגענו לכיתה ובשעה הראשונה היה לנו שיעור מתמטיקה.
אני הלכתי לשבת ליד אייל ודנה ליד רועי.
ראיתי בזווית העין את נוי לוחשת משהו לבר ובר ממש התרגזה מזה.
אחרי חמש דקות המורה עירית הגיעה ולפני שהיא הספיקה להוציא מילה מהפה בר התנפלה עליה בצעקות. "אני רוצה לשבת ליד אייל!!" היא צרחה. ואני ראיתי את אייל מסמיק קצת. "אני מצטערת בר. הושבתי שם את יעל כדי שהיא תעזור לו בלימודים."
"לא אכפת לי!! אני דורשת לשבת לידו!!" בר דרשה.
"בר הנושא הזה סגור. אני מבקשת ממך לחזור למקומך ליד דניאל ולשבת בשקט."
"בסדר." אמרה בר באי רצון. "אבל שלא תחשבי שאני גמרתי עם הנושא הזה!" היא הוסיפה בלחישה.
דניאל הייתה ילדה לא ממש מקובלת בכיתה. היה לה רסן בשיניים, עיניים כחולות ושיער בצבע דבש.
מסיבה לא ברורה נוי ובר כל הזמן ירדו עליה. אני חושבת שאם דניאל הייתה מורידה את הרסן היא הייתה יכולה להיות ממש יפה.
היא הייתה מסתגרת בהפסקות בספרייה וקוראת מלא ספרים. בכל המבחנים היא קיבלה מעל 90 והייתה מאוד סגורה ובודדה.
בהפסקה אחרי שיעור כפול של מתמטיקה אמרתי לדנה: "אולי ננסה להתחבר עם דניאל? אני מרגישה שאחרי שאני יושבת ליד אייל ואת ליד רועי ובר בעצם רוצה לשבת שם, יש לנו כוח עליה. על בר."
את יודעת מה?" שאלה דנה. "מה?" עניתי.
"זה יכול להיות דווקא מאוד מגניב!" דנה אמרה.
ואז שתינו הלכנו לספרייה וראינו את דניאל במקום הקבוע שלה.
"היי דניאל." אמרנו ביחד.
"היי" דניאל אמרה וחזרה לקרוא בספר שלה.
"אממ.. דניאל?" דנה שאלה.
"מה?" דניאל אמרה והסתכלה עליה בעיניים החודרות שלה.
"אני ודנה הולכות היום לסרט. חשבנו אולי את תרצי לבוא איתנו?" המשכתי את דנה.
"שא.. שאני אבוא איתכן לסרט?" דניאל שאלה בגמגום.
"כן!" דנה אמרה בהתלהבות. "יש בעיה?" היא שאלה בדאגה.
"לא, לא! אין בעיה! איפה ניפגש?" דניאל שאלה.
"ליד הקולנוע ב – 19:00 בסדר?" שאלתי.
"אין בעיה! אני אהיה שם!" דניאל אמרה בשמחה וחיוך גדול התפרס על פניה.
כשאני ודנה יצאנו מהספרייה שתינו אמרו: "המשימה הושלמה!"
מקווה שנהנתם..
רונלירונה! ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
