לא ייאמן, אבל נראה לי שאני נהיית יותר מתוסבכת עם הזמן.
בנים- תתרחקו. אולי כדאי לי להכין שלט כזה...?
לאחרונה נדמה לי שאולי התחלתי קצת מוקדם מדי את כל עניין ההתאהבויות. אולי הייתי צריכה לשבת ולצפות בשקט מהצד, בזמן שהגדולים משחקים את המשחק האמיתי.
מן הסתם, כל מערכות היחסים נגמרו מסיבה מסויימת שבורחת ממני.
השורה הברורה התחתונה היא- שמשהו לא בסדר בי. ואולי אפילו לא משהו אחד.
או שכמו שאחותי הקטנה והיותר מנוסה ממני בתחומי אהבה ציינה- הבחורים שאיתם יצאתי פשוט היו דפוקים מהיסוד.
כך או כך, משהו לא בסדר בי. כי אם היא צודקת- אני נמשכת לדפוקים.
כן, אהבה ומערכות יחסים זה דבר מסובך ביותר. ופעם הכל היה כל כך פשוט.
אם זה מסובך כל כך ככה, אני רק יכולה לדמיין איך סקס מסבך הכל הרבה יותר.
ומכאן הגיעה המסקנה הבאה שלי שאני כבר מיישמת זמן מה- התנזרות! כן התנזרות!
זו לא מילה גסה...
כשלא צריך כל הזמן לחשוב ולחפש אהבה, כשמוותרים על הקונספט כבר מההתחלה- הכל הרבה יותר פשוט פתאום. פתאום יש זמן להכל- להשקיע בעצמי, לקרוא, לכתוב, לנגן, לעשות את כל מה שבא לי בלי לחשוב על הכל כל כך הרבה זמן.
וברור שיש את החוסר הזה, מין חלל בתחתית הבטן שקורא לי לחזור לחיי ה"הפקרות" הפרה-התנזרות שלי. אבל- בשביל מה?
בשביל שוב לתת את הכל בלי לבקש שום דבר בחזרה?
בשביל לאבד את הראש לתחושות גופניות אינסטקטיביות?
בשביל חיוך מטומטם שמודבק על הפרצוף?
בשביל לרחף שני סנטימטרים מעל האדמה עד שמישהו שם לב שאתה בכלל לא איתו בשיחה שהוא פתח?
לא.
אני מעדיפה להיות לבד.
לפחות עד שמשהו או מישהו באמת שווה יגיע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
