סוכן זוטר, מקסימום לבלר

שתי כותרות בYNET, זו לצד זו:

על הצעת חוק חדשה, משופרת ומרוככת-לכאורה לסינון תכנים באינטרנט (ושימו לב למשפחות המאושרות והמוגנות בתמונות האילוסטרציה! מופת של אבייקטיביות עיתונאית).

על שירות החלפת הקבצים ביטורנט שעולה כפורח, משתכלל ומשתדרג.

אז מה יקרה? אבא ישראלי, שנוהג להתפרק מדי פעם במעשה אונן קצר עם כמה אתרים אקראיים וזמינים באינטרנט, יאלץ לוותר על החטא הקטן שלו כי לא יהיה לו נעים לסמן "כן, אני [סוטה מסריח ש]מעוניין בגישה לאתרים למבוגרים" בטופס ההחתמה לספק האינטרנט (דרך אגב, מישהו פה קיבל אי פעם טופס כלשוה מספק האינטרנט שלו?).

בינתיים הבן שלו, בן 13, הוא חבר פעיל בשבע קהילות שיתוף קבצים, ביניהן אחת שמתמחה בסרטים של תאונות קטלניות אמיתיות ואחת שנוטה להארד-קור ביזארי, כולל חיות, מחבטי בייסבול וגיל משתתפים מעורפל. כי הרי ברשתות שיתוף הקבצים לא קיים אפילו הפיקוח החוקי המינימלי שקיים בWWW.

כמו לסגור את דלתות האורווה אחרי שהסוסים לא רק ברחו, אלא גם שברו את הקירות.

ההצעה המיותרת הזאת, של שר התקשורת שלנו שלא גלש מעודו באינטרנט, היתה צפויה עוד בזמן ה"מאבק" נגד חוק 892, אבל לעת עתה נראה שהיא עוברת בשקט יחסי, למרות שהיא מסוכנת לא פחות (והנה נייר העמדה של יהונתן קלינגר שמפרט בהרחבה, מצטט מהמקורות, מלנקק בשפע ומשכנע מתמיד).

נראה שאסטרטגיית "בלון הניסוי" (או "בישול איטי של צפרדע") עובדת.

מעניין אם (או שמא מתי) יגיע השלב שבו הפער בין החקיקה למציאות יכרע תחת נטל הפאתטיות ויהפוך לקרע גלוי. מעניין מה יקרה אז. ("מצד שני, יש הטוענים שכל זה כבר קרה".) שתחיו בזמנים מעניינים, כמו שמקללים הסינים.