כבר לא רווקה וכבר לא בעיר הקדושה (מעכשיו נשואה מפ"ת)

גועל זו התחושה שעוברת בי כאשר אני עומדת בצפירה ובמשרד שלי העיניינים ממשיכים כרגיל כאילו אין שום דבר מיוחד באוויר כאילו היום הזה איננו מיועד גם להם.

מדוע יש ציבור שלם בעם ישראל אשר איננו מכבד יום קדוש זה ואף את היום הקדוש בשבוע הבא.

אני מבינה שאסור להתאבל בחודש ניסן ובכ"ז מדוע צריך להתעלם מהיום הזה בצורה כה הפגנתית? מדוע אתם חיים בתוכנו ובארצנו אם אינכם יכולים לכבד את התרבות שלנו?

אם חילוני היה מסתובב עם לחם בתוך השכונות שלכם בפסח או אפילו אם אישה בגופיה ומכנס קצר הייתה מסתובבת בשכונה שלכם ביום קיץ חם הייתם טוענים שעליהם לכבד את רגשותיכם אז מדוע אתם אינכם יכולים לכבד את רגשות עם ישראל? את רגשות הנספים בשואה? את רגשות המשפחות השכולות ממלחמות ישראל?