שפסל'ה אני קוראת לו בחיבה, שפסל'ה על היותו בן מזל טלה.
והוא האיש שחשבתי שתיבת ההילוכים שלו תקועה ב Parking
אז חשבתי...ביום שישי האחרון הוא הכניס ל DRIVE ...
כל מה שקורה לי איתו מפתיע, כשהיה נדמה לי שזה נגמר הסתבר שזה עוד לא התחיל.
כשהיה נדמה לי שזה אבוד, מצאתי את עצמי איתו.
וכשהיה נדמה לי שלא קורה כלום, הכל התחיל לקרות.
וכך ביום שישי בלילה באופן ממש מפתיע שמאפיין את האימרה "מה שצריך לקרות - קורה"
שפסל'ה הציע לי שניסע לירושלים. ירושלים ביום שישי בלילה???
הכותל פתוח? שאלתי אותו
רק באזור של המעשנים הוא אמר...
וכך הפלגנו ב Chevy שלו לנסיעה לילית ומרגשת. מעולם לא הייתי ביום שישי אחר חצות בכותל.
חוויה מסעירה, מדהימה, מרגשת, ובעיקר מבודדת. הכותל אף פעם לא לבד, אבל התחושה היתה
שזה רק אנחנו ואלוהים.
התפצלנו.
אני כל כך אוהבת להצמד לאבנים האלו, להניח עליהם את כפות הידיים, את המצח, להצמד עם הגוף.
זה מטעין אותי ואני נמסה מהוולטאז', אולי הייתי בהצמדות כ 10 דקות מחשמלות ...עד ששמעתי שיעול מהיציע...
הבנתי ששפסל'ה סיים את ביקורו עם האבנים והכנסתי לרוורס, לא מפנים את התחת לכותל...הפעם לפחות הלכתי רוורס בחופשיות, לא היה סיכוי להתקל באף אחת.
"זה היה קצר אצלך" אמרתי לו.
"רק אמרתי לו תודה שהוא שלח אותך אלי, והוא ענה- בבקשה."
זה הזמן והמקום לציין ששפסל'ה אתאיסט.
הוא רק לא יודע שהוא אתאיסט עם ניצוץ אלוהי.
אחרי הקדושה נסענו לבלות.
סימטה שנראתה לנו מבטיחה קראה לנו פנימה...הגענו היישר לפאב ה blue hall
הפאב היה מפוצץ, אבל היה מקום על הבר ושם התיישבנו בכסאות הגבוהים...
קיבלנו אחלה יחס ופינוק ו"שוט" על חשבון הברמן, נהנינו וצחקנו... הירושלמים הם באמת עם מיוחד,
צריך להיות מגוש דם כדי להבין את ההבדלים.
באיזשהו שלב התהפך לי התיק ודברים מתוכו התפזרו על הרצפה.
האיש שאיתי התכופף למרגלותיי להרים אותם...
"תגידי" הוא אמר מלמטה , בעודו אוסף את חפציי, אם אני כבר נמצא פה ...אני יכול ללקק לך?
באותו הרגע התאהבתי בו קצת.
אל תנסה אותי אמרתי, אני יכולה להגיד כן.
היה לילה בלתי נשכח, מסוג הלילות שתמיד אזכור.
שלשום הוא החליף לי את הפלורסנט במטבח.
"ויהי אור"...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: