מלים: אהוד מנור, לחן: אריאל זילבר
ואני ראיתי ברוש
שניצב בתוך שדה מול פני השמש
בחמסין, בקרה
אל מול פני הסערה.
על צידו נטה הברוש
לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב.
והנה, מול הים
קם הברוש ירוק ורם.
הנה ברוש, לבדו
מול אש ומים.
הנה ברוש, לבדו
עד השמיים.
ברוש, לבדו איתן.
לו רק ניתן ואלמד
את דרכו של עץ אחד.
ואני כמו תינוק
שנשבר ולא יכול מול פני השמש.
בחמסין, בקרה
ומול פני הסערה
הנה ברוש, לבדו
מול אש ומים.
הנה ברוש, לבדו
עד השמיים.
ברוש, לבדו איתן.
לו רק ניתן ואלמד
את דרכו של עץ אחד.
הנה הברושים שראיתי, וכמו תמיד הם הזקירו לי זין. (וגם את השיר)
ברוש הוא עץ פאלי, ונראה כמו זקפה משגעת.
אבל לא הכל דבש, בדידותו מכה גבהים והוא מכונס בעצמו.
מה, לא?
הייתי היום בראיון עבודה.
נעזוב את הראיון בצד, נתמקד בשאלה שנשאלתי (מודה שזו הפעם ה1 ששואלים אותי שאלה כזו)
"יש לך זכרון טוב"?
עניתי, כן.
ואז אמרתי לו: אבי, נכון?
לצערי הוא לא הבין את ההומור שלי רק עשה עווית של חיוך...בוס לטעמי, היה צריך לצחוק.
קשה לי עם בוקים.
יאללה next
החיים האלה מאוד מבלבלים, אני כבר לא יודעת מה עדיף
לצחוק כל היום ולבכות בסוף החודש?
או לבכות כל היום ולצחוק בסוף החודש?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: