זה באמת לא יפה לא לעבור ולהגיד שלום.
ואני מניחה שזה גם מעורר תהיות...
אולי קרה לה משהו?
אולי היא בקריביים?
ו"אולי לא היו הדברים מעולם".
מחר אנחנו יחד 3 חודשים.
כשהתחיל הקשר והוא התעניין ב"פנינו לאן"?
עניתי לו שקודם הוא יהיה איתי 3 חודשים ואחר כך נדבר...
כמו שכתוב בשיר: "זמן הוא גם ידיד אבל לרוב אויב".
וכמו שכתוב בשיר אחר ":נעבור את הקיץ ואחר כך נראה".
3 חודשים זה זמן נאה. זה הזמן לעשות קורס חובשים. בקורס ספרתי את הימים ועכשיו הם חלפו ביעף.
אם בשלושת החודשים של קורס חובשים לומדים להציל חיים על מגוון המיתות.
אז 3 חודשים זה מספיק זמן כדי לדעת מי החי - מולי.
אז הנה זה הגיע, לפעמים נראה לי ששנינו חיים בקצב של כלב, כל שנה כמו שבע שנים.
הזמן רץ בינינו כמו כספית.
אני מאושרת שהכרתי אותו.
לא רק שהוא שרד אותי בשלושת החודשים האלה, הוא גם אכל אותי בלי מלח.
וזה מה שרציתי תמיד - להיות RARE למישהו, כמו שאני בדיוק.
וראיתי אותו בכל מיני מצבים והתרחשויות ואהבתי אותו על מה שהוא.
אולי עוד נתחתן.
הוא כבר שאל אותי אם אחרי ה"קורס חובשים", אנחנו עוברים ל"קורס פארמדיקים"?
מתה על ההומור שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: