היפ. בדרכים

לו יכולתי הייתי ענן, לבן או אפור - לא אכפת, 
הייתי עוזב את ביתי הקטן ומרחף בשמיים לבד, 
הייתי תופס כוכבים, בשתי כפות הידיים, 
קורץ לירח הכסף ולשמש מושך בקרניים. 

לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן, 
לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן. 

לו יכולתי הייתי פרפר, מרחף לו בין השיחים, 
מבוקר עד ערב הייתי לי שר, סוד ממתיק באזני הפרחים, 
אז פרח הייתי בוחר, גביע מלא אגלי טל, 
ושיר אהבה מזמר, מזמר לו עד שאגדל, 

לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן, 
לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן. 

לו יכולתי הייתי קוסם, מטייל בספרי אגדות, 
הייתי את כל העולם מבשם, ביופיים של רזים וסודות, 
הייתי קורא לילדים, לוקח איתי את כולם, 
לארץ פלאים חמודים, שם ירח תלוי על סולם, 

לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן, 
לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן. 

אך אינני יכול להיות לא פרפר, לא ענן, לא קוסם. 
אני רק יושב וחולם חלומות, וחולם וחולם וחולם.

(החולם הקטן, זמירה חן / חוה אלברשטיין) 

לא התכוונתי לכתוב שום דבר מעבר לשורה הסתמית שם למטה.  ימי הולדת שלי לא מרגשים אותי, והם לא נקודות ציון מיוחדות.  יש לי בתיק תאריכים הרבה יותר משמעותיים - או לפחות כאלה שאני זוכר מה קרה בהם.  יום אחרי שנולדתי נולד איזה נסיך סעודי וכתבו עליו בעיתון.  הוא נולד עם שן אחת.  אני גם גדול ממנו ביום, וגם נולדתי עם שתי שיניים.  פיספסתי את 15 דקות התהילה שלי כבר ביום הראשון פה.  אני התינוק היחיד שאני מכיר שעקרו לו שתי שיניים לפני שחתכו לו את הזין.  סיפור אמיתי.  תלחצו על הקישור שם למעלה.  בגללו אני כותב יותר מהשורה סתמית שם למטה.  לא את כל מה שרציתי להיות - הייתי.  אבל דוקא לא רע לי עם מה שאני.  היא אמרה לי שגם אם יזרקו אותי בים של אנשים, בסוף תמיד ימצאו אותי.  זה יקח זמן, היא אמרה, אבל תמיד תהיה שונה.  לפעמים זה טוב, לפעמים קצת פחות.  עוד יגיע הרגע שאצטרך להרגע.  בינתיים אני עוד לא.  עוד לא מוותר על החלומות.  היתה פה פעם מישהי.  אני מתגעגע בקצוות של היום.  לפעמים.