לפני ככה וככה זמן קראתי שהמאמץ המחקרי שמשקיעים כיום ברפואה הקוסמטית גדול בערך פי עשרה מזה שמושקע במחלות הזקנה, כגון פרקינסון או אלצהיימר, לא עלינו. ולא שהרמת חזה אינה חשובה דיה, אבל לא צריך להיות ז'ול וורן כדי לדמיין את העתיד - קשישות במיטב נעוריהן, מפזזות בביקיני פרחוני משנות השבעים, נטולות כל מושג מה לעשות עם מה שחנן אותן הטבע, (או רונית רפאלי מכון להסרת שיער, הרמת חזה, מתיחת קמטים וכיו'ב).
וכשקראתי את המאמר, לא יכולתי שלא להזכר בהלגה, האחות האוסטרית הישישה שהיתה לנו בבית ספר היסודי. בימים שידענו שיהיו בדיקות רפואיות, קל היה לנבא התייצבות מלאה של כל הבנים בכיתה. להלגה זו, שכבר אז מיטב שנותיה היו מאחוריה, מלבד חלוק לבן וסטטוסקופ אימתני, היה גם מבטא ייקי כבד, ידיים רועדות וקרירות, וטור ארוך של נערים עומד בפתח המרפאה. עד היום לא הבנתי למה היא התכוונה כשמלמלה לעצמה כל פעם - 'יה, דאס איז א גרויסה שטרודל'.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
