היפ. בדרכים

בראשון בכל נובמבר צריך להדליק אורות בכביש,

בראשון לנובמבר אני כבר רשמית קשיש.

אם לא אתעורר בבוקר - נעמתם לי עד מאוד, היה נחמד.

וכל מה שכתבתי בשנה שעברה - תקף גם היום.  לא את כל מה שרציתי להיות - הייתי.  ולא כל מה שרציתי - עשיתי.  ועדיין - לא רע לי.  בעצם - די טוב לי.  עוד לא הפסקתי לחלום.  הרבה חלומות, לכשאהיה גדול.  חלק מהחלומות ריאליים כמו למשל לצאת לפנסיה, לזכות בפרס נובל, לקבל החזרי מס.  חלקם טיפה פחות ריאליים.  אני יודע שהיא כבר לא תחזור.

אז בינתיים, בדיוק כמו בשנה שעברה:

לו יכולתי הייתי ענן, לבן או אפור - לא אכפת,

הייתי עוזב את ביתי הקטן ומרחף בשמיים לבד,

הייתי תופס כוכבים, בשתי כפות הידיים,

קורץ לירח הכסף ולשמש מושך בקרניים.

לו רק ניתן, לו רק ניתן,

הייתי עושה זאת מזמן,

לו רק ניתן, לו רק ניתן,

הייתי עושה זאת מזמן.

לו יכולתי הייתי פרפר, מרחף לו בין השיחים,

מבוקר עד ערב הייתי לי שר, סוד ממתיק באזני הפרחים,

אז פרח הייתי בוחר, גביע מלא אגלי טל,

ושיר אהבה מזמר, מזמר לו עד שאגדל,

לו רק ניתן, לו רק ניתן,

הייתי עושה זאת מזמן,

לו רק ניתן, לו רק ניתן,

הייתי עושה זאת מזמן.

לו יכולתי הייתי קוסם, מטייל בספרי אגדות,

הייתי את כל העולם מבשם, ביופיים של רזים וסודות,

הייתי קורא לילדים, לוקח איתי את כולם,

לארץ פלאים חמודים, שם ירח תלוי על סולם,

לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן,

לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן.

אך אינני יכול להיות.  לא פרפר, לא ענן, לא קוסם.

אני רק יושב וחולם חלומות, וחולם וחולם וחולם.

(החולם הקטן. זמירה חן / חווה אלברשטיין)

היי, יש פה לינק.  לא להחמיץ אותו.