טוביה ושרגא היו תאומים זהים. שרגא גדול מטוביה בשלושה חודשים. טוביה נולד במזל עקרב, ושרגא סתם חסר מזל. בעצם לא. לא סתם. לשרגא לא היה מזל בכלל. אנטי-מזל. חור שחור. כששיחקנו 'עץ או פאלי' למשל, הלירה תמיד נפלה לו הפוך. כשבחר עץ, היא נפלה על הפאלי, וכשבחר פאלי, היא נפלה על ה עץ. אני זוכר פעם אחת ששרגא החליט להתחכם, ואמר שהוא בוחר עץ, ובלב בפנים, עמוק בפנים, לחש פאלי. בפעם הזו המטבע נעמדה על הצד. אבל בעצם לא על זה רציתי לספר. זה סיפור לפעם אחרת.
עכשיו, ממש לפני הנקיונות של פסח, נזכרתי בסיפור שאמא שלי סיפרה לי לפני המקלחת. זה הסיפור על טוביה ושרגא, זוג תאומים זהים. כלומר, בערך זהים. מעולם לא נולדו שני תאומים זהים שונים כל כך. לשניהם היה אותו הגובה, ושניהם שקלו אותו הדבר. לשניהם היה אותו קול חורק, ואותם מצמוצים בעיניים. אותו חיתוך דיבור, אותה בלורית שיער. כן, היו הם מאותו הכפר. תאומים זהים למעט הבדל אחד. טוביה היה איסטינסט, ושרגא - נו, שרגא לא. הפוך. שרגא שנא את המקלחת. הוא פחד מהמים, ורעד מהסבון. שרגא היה הילד הכי מלוכלך ברחוב. בעצם, הוא היה הילד הכי מלוכלך בשכונה. ככה אמא שלי סיפרה לי.
ופעם אחת, בליל ירח מלא, עם מליון כוכבים בשמים, כשטוביה ושרגא הלכו לישון, כל הנחשים והנמלים והג'וקים עלו מארגז החול ובאו לחדר שלהם. הם זחלו בשקט בשקט למיטה של שרגא, ונכנסו מתחת לשמיכה, ו... שרגא היה מלוכלך כל כך. ממש מצחין. הם מיד ברחו, והלכו למיטה של טוביה, וטרפו אותו.
כן. ככה בדיוק בערך, אמא שלי סיפרה לי, כל יום לפני המקלחת.
חג שמח לכל מי שעובר פה, בטעות או לא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
