היפ. בדרכים

חזרה לשיגרע. הר של ניירות מחכה על השולחן. הר? חיריה. כמעט מתפתה להצעתה של הפירומנית, ומדליק גפרור.

בינתיים מנקה את הראש מנוסחאות וגרפים בעזרת עיתונים ישנים שחיכו בנאמנות.

כתבה במעריב על ביתו של ש"י עגנון, אמונה. מאוד מעניין. סיפורו של דור אחר.

הנה ציטוט, (מגמתי, כמובן), מהכתבה. מכתב מש"י עגנון לידיד, עם תובנות של ביתו:

" 'ואני הרי מבלה לילות כימים וחוגג, לא עליך, כל מיני אורגיות עם שוודיות, דניות ונורווגיות. לא אדע, לצערי, אם הן בתולות, אך שערן בלונדיני ועיניהן כחולות'. 'בהחלט עיניינו אותו נשים לא יהודיות' אומרת אמונה ביתו, 'הוא רצה לדעת את דרך מחשבתן, ההתנהגות, זה סקרן אותו. נדמה לי שהיתה פה בעיקר התעניינות פסיכולוגית-ספרותית, לא יותר' "

כמה הערות, לא מחכימות:

א. מה אומר ומה אדבר - אם לארזים עמד זלזל, מה יגידו איזובי הקיר?

ב. למה? למה לעשות לו את זה? למה לעשות לנו את זה? בכוח נוכיח שגם הגיבורים שלנו הם כמונו בדיוק? ומי הבא בתור?

ג. "התעניינות פסיכולוגית-סיפרותית" - אהה. ואת, הקוראת שלי - אם אומר לך שאני מתעניין בך באופן פסיכי-סיפרותי, זה יעשה לך את זה?

ד. לא יהודיות. כן. בסדר.

ה. דור אחר? האומנם? איפה הם ימי התום?

והנה, אערבב מין בשאינו מינו, והסליחה עם עגנון על הצמידות המכוערת:

כתבה מאותו עיתון: גונן שגב, השר לשעבר, נחשד בתכנון להברחת 25000 כדורי אקסטזי. הוא טוען שחשב שמדובר בשוקולד.

הלו!!! אהה, חשבת שאלה 25000 כדורי m&m. נו באמת. עשו אותנו באצבע. בלי סימן שאלה.

לאן הגענו? לאן נגיע?

זה היה קטע שלם בלי איזכור של היפו. אמרתי לכם שאין לי קיבעון. הנה.