היפ. בדרכים

באחת התגובות הקודמות שאל אותי איש ללא שם, מי אני.

הוא בטח רצה את השם שלי.  אותי זה לא מספק. כי אני יותר משם בלבד.  אז הנה, איש ללא שם - קבל הכל, חוץ משם. 

הייתי ילד טבע.  זה שכבר בכיתה ב' ידע להבדיל בין גמל שלמה לסתם חגב. זה שבכיתה ו' הילדים הזעיקו אותו מקצה אחד של בית הספר לקצה השני, רק כדי לגלות שהנחש הארסי שמאיים על שלומנו הוא זיקית חביבה.  זה שידע בדיוק כמה נקודות יש ל'קוקסינלה ספטה פונקטטה' על הגב, ובאיזה צבע.  הייתי ילד טבע, עם תלתלי זהב, רץ יחף בפרדסים, מטייל בכל השבילים, מציק לכל הנמלים.

גדלתי להיות ילד חייל.  התלתלים קוצצו, הצהוב נשאר.  הלכתי בכל השבילים, כבר לא יחף.  ניווטתי בכל הדרכים.  עליתי על גבעות גורל, התברברתי בנבטים צפון, חרשתי את כרם מהר"ל, טיפסתי את החרמון, צעדתי בנחל צין. 

שבע שנים הייתי ילד סטודנט.  כבר בלי תלתלים.  תואר ראשון.  תואר שני.  זה מאחורי.

היום אני בהייטק.  עדיין ילד.  כבר בן 33.  גם הצהוב הלך.  התחלף באפור.  מסתובב במיסדרונות מוארים בפלורוסצנטים.  מידי פעם מתגעגע לאותם ימים.  עדיין יודע שלחיפושית משה רבנו יש שבע נקודות שחורות על הגב.

זה אני, בקיצוצים הכרחיים.  אתה מכיר אותי עכשיו, איש ללא שם? אנ'לא חושב.

וולס להגנת הצומח / נעמי שמר

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע / מרבדים נפרשים בשפלת החוף / כלנית וכרכום אלף גון וצבע / והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף!

רק עלי אין החוק משגיח / רק עלי איש אינו שומר / לו היו לי עלי גביע / אז היה מצבי אחר !

ציפרים נדירות, כבר דוגרות בסלע / אילנות נדירים נשמרים לחוד / איילות נבהלות מסתכלות בשלט / בו כתוב בפירוש שאסור לצוד.

רק עלי עוד לא שמו שלט / מסביב אין לי כל גדר / לו הייתי - נאמר - איילת / אז היה מצבי אחר.

אדוני, הזהר, אל תגע באיריס / צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום / כל גבעה נשאה בשולי העיר היא / שטח בר מגודר, ואזור רשום!

אז אני לפעמים חושבת / כי היה זה אולי רצוי / לו הייתי נרקיס או רקפת / או אפילו איזה בן-חצב מצוי.

הסתכלו מה שקורה לי בדרך / כל אחד עובר חוטף - קוטף - קולע לו זר / לו הייתי חיה או פרח / אז היה מצבי אחר!

לרקפת.