לפעמים, הכי כואב מגיע מהמקום הכי לא צפוי.
יצאתי לדרכי שלי.
תודה לכל מי שצעד איתי עד לכאן - מכאן זה אני ועצמי. נעמתם לי.
מקווה למצוא תשובות, מקווה לחזור מהר.
ההיפ.
(בקטגוריה 'רשימות לא אקראיות', מצד שמאל, אפשר למצוא את אבני הדרך של המקום הזה - have fun,
ועוד משהו קטן - no more counter... לא פה, לא שם - לא בשום מקום בעולם).
סימני תשובות:
למה הלכתי? ההיפ. התחיל להשתלט עלי. ועכשיו הווירטואלי התערבב עם המציאותי, וכשנשכתי פה, בעטתי שם, ולהיפך. ההיפ. התחיל להשתלט עלי, וצריך להראות לו מי הבוס. אז תנאי הכרחי לחזרה, זה היפ. מאולף. (וכן - זה כמעט פרדוקס - הרי אני כאן ועכשיו - אבל זה לא באמת - אני רק רושם פה את התשובות - זה אני, זה לא ההיפ. ואני אעדכן כאן מפעם לפעם - זו לא רשימה חדשה - זו רשימה נושמת).
וזו היתה השאלה הפחות משמעותית מכולן - ולכן גם התשובה הקלה מכולן.
מי בכלל אמר לך שאני מלאך / אני שונא ומקנא ומתענה / את אש הגהינום אני כבר לא אשכח / וכל מה שעבר עלי איתך כן משנה / את הרי יודעת / את אש הגהינום אני כבר לא אשכח / וכל מה שעבר עלי כן משנה //
זו הקופסא. איפה המפתח?
בונה אדם את בנייניו / מהבל וקלפים / יום יום טורח ועמל / יום יום הם נטרפים // אבל אל מול חורבן קלפיו / עולה השמש מעליו / והוא אוסף אותם אליו // הוא לפניו רואה פתאום / את שתי עיניה של ביתו / והוא אז שר והן איתו / שרות הללויה //
על פרופורציות, גורל ואהבה ובלי גרם של ציניות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
