שוב רצתי. הפעם גם טעיתי בדרך. טעות של חצי שעה, (מאה חמישים מטר בערך, למי שחייב להיות בפרטים הקטנים). במקום לפנות בכיכר ימינה, המשכתי לבית הקברות. חשבתי שאני מת. כל כך שקט שם. בסוף מצאתי את הדרך הביתה. ועכשיו באמת שכל הגוף תפוס לי. חוץ מהשריר באצבע ביד ימין. נו - בדיוק כמו סטיבן הוקינג, אמרתי לכם. אז אם בזמן הקרוב תסבלו מעודף תגובות שלי אצלכם - זה רק בגלל שזו הפעילות הגופנית היחידה שאני עוד מסוגל לעשות. קבלו את זה בהבנה. תודה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
