היפ. בדרכים

- היי סבתא

- הלו דב... צבי... אה - רגע מה קרה לי, אני מבולבלת היום - יעל, לא שניה - היפ.!  היי היפ., התגעגעתי אליך,

- סבתא - היינו פה אתמול,

- אה - נכון, שכחתי,אני לא יודעת מה קרה לי, אז מה נשמע היפ.?  איך באוניברסיטה?  אני מספרת לכל החברות שלי שהיפ. הוא עשר.  אני אומרת להן שאין נכד כמו היפ. שלי

- :-) תודה, סבתא, אני אומר לכולם שאין כמו סבתא שלי.  את יודעת שכבר סיימתי את האוניברסיטה, סבתא, אני כבר עובד ארבע שנים.

- ארבע שנים?  איך שהזמן רץ.  אני זוכרת שסבא שלך ואני עוד קטפנו תפוזים בפרדס, והוא התחיל איתי.  הוא היה בסדר, הסבא הזה שלך, אתה יודע. 

- בטח סבתא, אני יודע - אני זוכר.  אני זוכר איך הוא הרים אותי על הכתפיים, שאהיה הכי גבוה.  וכשרכבנו על הפרד בכל הכפר - זה היה כיף, סבתא.

- :-) אז מה אתה עושה היום, צבי... אה - היפ.?

- אני עובד, סבתא.  ומגדל את ההיפית הקטנה, את יודעת.

- ומה שלומה של החמודה?  איזו יפה - היא בדיוק כמוך, היפ.  אתה יודע.  גם אתה היית בלונדיני כזה - אתה זוכר?  תרצה לשתות משהו?  אולי קפה?  הנה, תעזור לי לקום, יש לי שוקולד במטבח, אתה רוצה קפה?

- לא, זה בסדר סבתא, שבי, אני אעשה לי קפה.

- טוב, היפ.  אתה יודע - אני מספרת לכל החברות שלי איזה נכד מוצלח יש לי.  היפ.  ויש לו ילדה קטנה.  והוא באוניברסיטה.  אני מספרת להן שהוא הנכד הכי מוצלח שלי.  אתה רוצה קפה?

- :-) סבתא,שבי - אני אעשה לי קפה, את רוצה לשתות משהו?  אולי תה?  ואת יודעת, ההיפית הקטנה כבר אומרת 'אבא', ו 'סבתא'

- תה, תודה.  אוי, אני כל כך שמחה, היא כל כך יפה.  אני אומרת לכולן כמה היא יפה.  והיא בדיוק כמוך.  מה אני יכולה לתת לה?

- סבתא, לא, לא צריך, שבי.  לא - היא לא צריכה את האגרטל שלך, סבתא.  שבי, אני אביא לך תה.  לא - סבתא, אין לה מה לעשות עם הפסל הזה, תשמרי אותו - זה סבא הביא לך מאיטליה, כשהוא חזר מהמלחמה.  לא, היא לא צריכה כסף - היא עוד קטנה, את יודעת.  הנה, התה מוכן. 

סבתא?  נרדמת לרגע.  זה בסדר, אני עוד פה.

- מה נשמע, דב... צבי... אה - יעל... אויש - אני מבולבלת היום - היפ.  מה שלומך?  אתה יודע שכל החברות שלי מקנאות בי, איזה נכד מוצלח יש לי, אני אומרת להן שעוד תהיה מישהו חשוב פעם - אני יודעת.  גם סבא יודע.  אולי בכל זאת תרצה קפה?

כמה זמניים אנחנו.  וזאת הסבתא שגידלה אותי.  זאת הסבתא שהחזיקה אותי על הידיים, שדחפה קדימה, שידעה מה להגיד, שעשתה הכל לבד.  ומי אמר שתוחלת חיים גבוהה זה טוב?  ומה על איכות חיים?  ואולי טוב לה ככה, וזה רק אני שעצוב לי?  היא קמה כל בוקר, היא גרה לבד, (טוב, לבד עם פיליפינית), יש לה חצר, וגינה, וחתולים - הרבה, והיא שמחה לראות אותי, והיא מנצחת את כל החברות שלה בברידג', ויש לה משפחה אוהבת.  והיא מתגעגעת לסבא שלי, והיא עצובה כשהיא שוכחת, והיא כבר לא רצה כל בוקר לאסוף את הביצים מהלול, וגם להתרחץ לבד זה קצת קשה. 

מתי אומרים די?  מתי זוכרים להגיד די?