היפ. בדרכים

חצות, פחות או יותר. יושב מול המסך, יודע מה רוצה לכתוב, וכבר שירטטתי בראש שלוש גרסאות, ואף אחת מהן לא תיכתב. אולי אערבב בינהן, אולי אכתוב חדשה מהניילונים, זה ממש לא משנה כל זמן שהשורה התחתונה תהיה שם באמצע. שלושה סופים, כל אחד שונה מהאחרים:

2070, היום, סוף ראשון - מודעה ראשית בניו יורק טיימס - "אבי ההיפ.נונוגיום, היפ., הלך לעולמו, והוא בן 100 בדיוק";

2070, היום, סוף שני - מודעה קטנה בעמוד האחורי במקומון של הכפר - "היפ. הלך לעולמו, והוא בן 100 בדיוק";

2070, היום, סוף שלישי - מודעה קטנה, על נייר לבן מקומט, עפה ברוח סתווית - "היפ. הלך לעולמו, והוא בן 100 בדיוק".

שלושה סופים, שלוש דרכים.

2070, יום אתמול - היפ. נמצא מוטל בחממת המלפפונים הנמצאת בקצה הצפוני של אחוזתו, עם חיוך על פניו;

2070, יום אתמול - היפ. נמצא מוטל בערוגת המלפפונים הנמצאת בחצר ביתו, עם חיוך על פניו. בכיסו היתה תמונה של ההיפ.ית בגיל שנה;

2070, יום אתמול - היפ. נמצא מוטל ליד שיח מלפפוני פרא שגדל ליד ביתו. על פניו חיוך, ובידו תמונה של ההיפ.ית בגיל שנה, מחייכת אל המצלמה.

שלוש דרכים שונות, סוף דומה.

2019, החמישי בספטמבר, צהריים - היום בערב יסתיים פיתוח ההיפ.נונוגיום. חשיבותו כמקור אנרגיה חלופית תתגלה שנים מאוחר יותר.

2019, החמישי בספטמבר, צהריים - שום ארועים מיוחדים לא נרשמו ביום זה. השמש זרחה וגם שקעה.

2019, החמישי בספטמבר, צהריים - המועצה לאנרגיה חלופית החליטה לסגור את הברז. המעבדה נסגרת.

הגלגל מסתובב לו.

2004, החמישי בספטמבר, בוקר - דופק על הדלת. נכנס לחדר. מניח את מכתב ההתפטרות. אני חוזר לאוניברסיטה. לשם אני שייך.

2004, החמישי בספטמבר, בוקר - קפה של בוקר, ישיבה, מצגת, החלטות, מפילים פרויקט, מרימים אחר. קפה של צהריים. ישיבה, ניתוח תוצאות, הפרויקט של הבוקר נופל. קפה של אחרי צהריים, שניים סוכר. שיחת ועידה. קפה של אמצע. פינת עישון. אני בכלל לא מעשן. אבל החברה שם נחמדה. קפה מהמכונה. צריך לעוף לישיבה. כולם באים, כל אחד משמיע קול - אסרטיוויות אה-לה הייטק. טלפון הביתה. שומע את הילדה ברקע. קפה של אחרי, קפה של לפני. יושב מול המחשב, קם, מסתובב, מסכם, שולח, קם, מתמתח. נוסע הביתה, הילדה כבר ישנה. מחר אני לוקח אותה מהגן. מחר אנחנו ביחד.

2004, החמישי בספטמבר, בוקר - דופק על הדלת. נכנס לחדר. מניח את מכתב ההתפטרות. אני חוזר לאוניברסיטה. לשם אני שייך.

שלוש התחלות. שתיים דומות, אחת שונה. שתי הדומות נגמרות במקומות כל כך שונים. כולן נגמרות עם חיוך.

ההחלטות צריכות להתקבל עכשיו. לא בעוד שנה. הגלגל מתחיל להסתובב.

,Two roads diverged in a yellow wood

,and sorry I could not travel both

...

,Two rodads diverged in a wood, and I

,I took the one less traveled by

.and that has made all the difference

(Robert Frost, The Road not Taken)

ותודה לניקי שעשתה לי הכרות עם השיר.