הנושא החם של ישרא הפעם הוא יום שלם על החיים שלנו בגיל שלנו , חלקי 2.

זתומרת בשבילי , גיל 8 + .

כשהייתי בת 8 החיים שלי היו שונים לגמרי , מין הסתם .

הייתי ילדה קטנה , ילדותית , מכוערת (;

האמת, לא הרבה דברים זכורים לי מהתקופה של כיתה ב' ,

אבל יש יום אחד שאני בחיים לא אשכח .

וזה היום שבו הודיעו לי שאני עומדת להיות אחות גדולה. (:

כמה חודשים קודם , הלכנו לירושלים , לבקר בכותל ,

ואני כתבתי בפתק ששמתי שם שאני מאוד מאוד רוצה שיהיה לי אח קטן .

הבטחתי שאם ה' יגשים לי את המשאלה שלי, [זאת היתה תקופה שהאמנתי קצת יותר D: ]

אני אעזור להורים שלי לטפל בו ולדאוג לו , כמה שאני יכולה . [דבר שאני מקיימת עד היום . P: ]

ובאמת , כמה חודשים לאחר מכן, ההורים שלי הקפיצו אותי ואת אחותי הגדולה [אז , בת 12]

לסבתא , ולא ממש הסבירו לנו למה אנחנו נשארות שם לבד, או לאן בדיוק הם הולכים .

יום שלם שלא הצלחנו לתפוס אותם בטלפונים, והיינו נורא מודאגות .

[ניראלי , כן..? אל תשכחו שהייתי רק בת 8. ויש לי נטייה לעוות זכרונות D: ]

בכל מקרה , מאוחר באותו ערב הם באו לקחת אותנו הביתה ,

הושיבו אותנו בסלון, ואבא אמר  "אמא בהריון" . ככה , בלי הקדמות.

ואמא הוסיפה  "עומד להיות לכן אח קטן" .

ואני , הייתי מאושרת .

עד היום אני כזאת . יש לי את האח הכי מדהים שהייתי יכולה לבקש .

ואני לא אומרת את זה כי הוא אח שלי . אני אומרת את זה , כי הוא באמת כזה .

היום, הוא בן 8 וחצי . בוגר לגילו , חכם . מתוק , מצחיק . הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם הזה .

ואני כותבת את הפוסט הזה , והדמעות , מההתרגשות , לא מפסיקות לרדת.

ואני פשוט לא יכולה להסביר את זה.

והנה , סתם כדי שיהיה לכם מושג על איזה מתוק אני מדברת -

בזמן האחרון נוכחתי לגלות , שמשפחה זה דבר מדהים .

דבר שנותן כוחות, דבר נורא חשוב , שהרבה מאוד פעמים ,

אני פשוט וויתרתי על זה .

לא רציתי לשתף , הרגשתי שאני מסוגלת להסתדר לבד ,

 'יש לי את החברות שלי' , תמיד חשבתי לעצמי , 'והן מבינות הרבה יותר' .

אז נכון , עדיין יש לי חברות .

אבל תמיד כיף שאפשר לשתף את המשפחה שלך ,

שהם האנשים היחידים בעולם שתמיד ירצו אך ורק בטובתך ,

ולקבל עצה טובה מהם . זה מדהים , תנסו את זה (;

גם התחלתי להסתדר כ"כ טוב עם אחותי .

ממש לשתף אותה באמת בדברים שקורים לי .

וזה מרגיש כ"כ טוב.. (:

[לא מצאתי תמונה שממש כולנו שם, כולל אבא , אז אני יסתפק בזאת. D: ]

בכלל , הדברים עכשיו מתחילים להסתדר , פחות או יותר .

אני מתחילה להבין איפה אני עומדת , ומה אני מרגישה .

פחות סודות , שזה כבר הקלה מטורפת .

כאילו , כ"כ פחדתי לספר , כ"כ פחדתי מה יחשבו ,

ונוכחתי לגלות , שאנשים מבינים הרבה יותר ממה שציפיתי .

אמא שלי מבינה אותי .

יש לי חבר , ולאמא שלי אין בעיה עם זה .

היא לא אוהבת את העובדה , אבל היא סומכת עליי.

מי היה מאמין?

בטח שלא אני . P;

אז זהו . המצב עכשיו ,

מתחיל קצת להתבהר .

וזה הזמן להגיד תודה ,

לכל מי שהיה פה בשבילי ,

כשהמצב לא היה משהו , בלשון המעטה .

פוסטי ואיב , אני פשוט לא יודעת ,

וגם ממש לא רוצה לדעת ,

מה הייתי עושה בלעדיכן.

אני אוהבת אותכן. (:

ממ. חפרתי? (;

סאפ . 3>