"חשבת שתוכל

חשבת שזה קל

אסור לך לומר מילה

שבוי בנפשך

ואין לך מזל

לא אין לך בכלל

הם לא יראו בחסרונך,

זה רק תלוי בך

יום אחד אתה תהיה גדול

יום אחד תעוף ולא תיפול

לך אסור

יום אחד אתה תראה הכל

חשבת שתוכל, חשבת שזה קל

אסור לך לומר מילה גם אם קצת קשה,

כי זאת הם לא יודעים

אותך לא מבינים

הם לא יראו בחסרונך,

זה רק תלוי בך........"

 

 

אבל כולם עוברים את זה.

כל שנה , מאות תלמידים עוברים את זה ,

את השנה הקשה מכולן , כיתה יא' .

ואחותי , היא עברה דברים קשים הרבה יותר .

והיא הצליחה . היא התמודדה עם הכל , ובהצלחה .

אבל אני רק מסתכלת בלוח מתכונות- בגרויות ,

שכבר נכנס , זהו , מחרתיים המגן הראשון ,

והדמעות לא מפסיקות לרדת .

הלחץ שנכנסתי אליו .

"אל תלחצי , זה יעבור" .

מאוחר מידי .

אני הרבה אחרי השלב של הלחץ .

זה יעבור כן , השאלה איך.

והשאלה באיזה ציון .

ואני רוצה להתגאות בציונים שלי .

פאק, אני רוצה להתגאות בתעודת בגרות שלי .

אבל הכל כל כך דחוס . אני בחיים לא יצליח .

אני בחיים לא יצליח לסיים את כל הבגרויות האלה ,

לא בהצלחה שאני מצפה מעצמי .

ולא , הציונים כמו אלה של שנה שעברה ,

לא מספיקים לי .

אני מסוגלת ליותר .

אני יכולה להוציא יותר.

אני יודעת . זה לא המקסימום שלי .

 

אבל איך אני יצליח ?!

איך אני יצליח לשלב את הכל ביחד ??

 

חודשיים בלי חברים , חודשיים בלי עבודה ,

חודשיים בלי לצאת , לבלות , להנות .

חודשיים בלי כל הדברים שאני אוהבת .

חודשיים של לימודים ,

חודשיים שחייב לשבת על התחת ,

ואשכרה ללמוד . לחרוש , להבין , לדעת .

 

שיהיה לכולנו בהצלחה .

הלוואי שתהיה :/

אתם אוהבים אותי , אני יודעת.

אתם דואגים לי , אני מבינה.

אתם רוצים אך ורק בטובתי ,

סבבה . גם אני .

אבל זה לא עוזר לי .

זה מציק , זה מעיק .

זה כואב , וזה קשה .

אני רק רוצה , כמו תמיד ,

קצת שקט ממכם.

תניחו לי . בבקשה .

אני אוהבת אותכם.  

יהיה טוב . [?!]