"תחושת אושר עילאית. תחושת אושר, עילאית".
אני ממלמלת תוך כדי חיפוש קצת נואש להגדרתיות בחיים שלי. אני פותחת את המילון ומעבירה עמודים. אני מודעת לזה שאני צריכה למצוא הגדרות לבדי. אושר, אושר זה שילוב של תחושות. אושר זה ללכת לטיול לילי עם בגדים רפויים כשהרוח נושבת בחוזקה על הפנים. אולי אושר זה ההקלה כשאתה מתעורר מחלום בלהות, אושר יכול להיות תקופת הזמן הלא מוגדרת כשאתה שוכב על המיטה ומישהו מחבק אותך מאחורה.
יש דברים שמשמיעים קולות, למרות שהם לא. קולות-לא-מושמעים, אקרא להם. בראש הרשימה יהיה הקול של מבט שחודר לך ישר לתוך המחשבות, שהוא השנוא עלי ויהיו ברשימה גם קולות של אכזבה ושל ציפייה ואפילו של ריקבון, יהיה ברשימה גם קול של אנשים שמשחקים בך וגם קול של עולם שלם שהתמוטט.
היו גם את השאלות המטופשות האלו, שהיא תמיד רצתה שייעלמו פתאום, כמו: "מה הדבר שאת הכי אוהבת בעצמך?". היא תמיד הייתה חושבת הרבה, שומעת את הקולות הלא מושמעים של מבטים שחודרים לה היישר למחשבות, ולבסוף הייתה אומרת "אני מודעת לעצמי". כן, היא בהחלט הייתה מודעת לעצמה. היא ידעה להחליט מה בדיוק היא רוצה עכשיו, ומה בדיוק היא מרגישה עכשיו, מה היא אוהבת, מה היא שונאת והיא אפילו ידעה להגדיר את הקולות הלא מושמעים שמתנגשים בזכוכית ועוברים בסימטריות ישר לתוך האוזניים שלה.
היא העיפה מבט בחדרה לפני שנרדמה, הקירות הלא ממש לבנים, הצעיף שהונח על השולחן הישן, היא שמעה את הקולות הלא מושמעים של האור העובר בכל החדר ונתפס בשיערה השמנוני. לפעמים נדמה, שהחלומות משחקים בנו, לרגע הם שם ושנייה אחר כך הם לא. הם מייצרים בנו אשליה, שלמשך תקופת זמן מסוימת נדמת כל כך אמיתית, כל כך נכונה, וכל כך אי-חלופית. החלומות הם חכמים, הם משאירים פריטים בודדים בזיכרון שלנו והם יכולים לשנות את כל המחשבות הבסיסיות שחשבנו כל חיינו בין רגע, יש להם את הקול הלא מושמע הכי לא מוגדר שיכל להיות, זה כמו לנסות להגדיר את הקול הלא מושמע של המציאות. החלומות משחקים בנו את המשחק הגורלי של חיינו.
חלומות של התוודאות, חלומות של מוות וקפיצה מבניינים גבוהים, חלומות של פחד וחלומות של מעוף. לחלום זה לא תמיד כיף.
אני מסתכלת לשמיים ורואה אותם מכוסים במעין שמיכת טלאים שלא נגמרת. עוד חלום לא מציאותי במיוחד. אני חושבת על אנשים אחרים, מה הם עושים עכשיו, באיזה חלום הם תקועים עכשיו, נשאבים לתוכו.
אני נבלעת היישר לתוך תהום הנשייה.
*****
וחוץ מזה, הכל נהדר!
אוהבת, טוסט. (לסוס פוני יש פוני, זה לא אדיר?!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
