טוסט לומדת לעוף

אני יושבת במושב הקדמי שליד הנהג במכונית של אבא שלי, החלון פתוח לרווחה ככה שכל האוויר פוגע לי ישירות בפנים, מייבש לי את השפתיים, השיער מתעופף וכמעט ולא שמים לב שבכלל יש לי פוני. אני שומעת שיר כזה, נחמד, הקשבתי למנגינה שלו ואחרי זה גם קצת לקצב, התעלמתי כמעט לחלוטין מהמילים, היה לשיר קצב ממש טוב וגם מנגינה נחמדה עם שילוב כלשהו של גיטרה ומשהו שנשמע כמו אורגן. התחלתי לעלות זכרונות ולתהות על דברים ואחרי זה חשבתי על זה שיש אנשים שאוהבים אותי. אני גם אוהבת את עצמי. אני אוהבת את עצמי בצורה מודעת לחלוטין לכל המגרעות שלי ולכל הכישרונות שבי. היום היה משחק כדורסל של משהו וכל הבית ספר היה משוחרר מהשיעור האחרון כדי ללכת לאולם שבמרחק צעידה מבית הספר. אני ונימרוד החלטנו לא ללכת וצעדנו יחד עם רותם וסער אל עבר עינות ירדן והיה לי ממש נחמד. חשבתי על כמה דברים שאני חושבת עליהם תמיד, ולפעמים זה קצת מעצבן. חשבתי מחשבות בסגנון של "מה היה קורה אם הייתי עושה משהו במקום משהו אחר", המחשבות האלה ממש מעצבנות לפעמים. חשבתי על מה היה קורה אם הייתי מחליטה לעבור לעינות ירדן, או מה היה קורה אם הייתי נשארת במירון, או מה היה קורה אם לא היה משחק כדורסל עכשיו, או מה היה קורה אם היה שלום עולמי, או דברים בסגנון. אני לא יודעת למה אני כותבת את כל השטויות האלה כאן, אולי בגלל שאני קצת משועממת או שהיום אמרו לי כמה אנשים שאני חפרנית אז החלטתי לחפור כאן במקום לחפור לאנשים ולגרום להם לשנוא אותי. לחפור זאת מילה מעצבנת, אני לא ממש חופרת, כלומר, כשאני מתחילה לכתוב פוסט ואני מנסה לשפוך את כל הגיגיי מאז הפעם האחרונה שכתבתי פוסט אז יכול להיות שאני חופרת. אבל היום אמרו לי שיש לי יותר מדי חוש הומור (יש דבר כזה בכלל?), אבל זה לא אשמתי שאתמול שמעתי את השיר "כשאומרים" של הכבש השישה עשר והיום כל פעם שרק יצא לי לחשוב על משהו שמזכיר לי את השיר הזה, התחלתי לצחוק. זה באמת שיר מצחיק. אני מנסה לחשוב על עוד דברים שאמרו לי היום, איזשהו מורה אמר לי שאני לא מרוכזת ואביר, שישב לידי בשיעור הסטוריה אמר לי שאני הזויה ושהוא לא מבין איך יש לי אייקיו 130 כשכל השיעור הוא מסביר לי את הבדיחות המפגרות שהמורה שלנו סיפר כשהוא החליט שהוא מצחיק, משום מה, וגם אמרו לי היום שיש לי צעיף ממש ארוך שיכולים לחנוק איתו מישהו ואני אמרתי שאני מעדיפה לחשוב עליו כצעיף לשניים. אבל היום באמת היה יום נחמד, הוא היה נטול אסמסים ונטול כמעט לגמרי שיעורים משעממים ונטול לחלוטין שיעורי פיסיקה. אני כמעט בעמוד 100 בספר אשתו של הנוסע בזמן באנגלית.

וחוץ מזה, הכל אדיר. השפתיים שלי יבשות והיה לי יום נהדר.

אוהבת,

טוסט.