טוסט לומדת לעוף

פתאום אני זו שכולם מקנאים בה, זו שכולם מסתובבים לאחור רק כדי להביט עלינו שוב מחזיקים ידיים או הולכים מחובקים, לפעמים הם שואלים אם אנחנו חברים ולפעמים הם לא. פתאום אני זו היא שמלאה בכישרונות, זו שתמיד ממשיכה לנסות, זו שאף פעם לא מתייאשת. פתאום אני זו החברה הטובה שתמיד זוכרת אם החולצה הזאת חדשה, ותמיד שמה לב אם מישהו לא בא לבית ספר ותמיד זוכרת לשאול את השאלות הנכונות. פתאום אני זו שכולם נדהמים ממנה, ומהביטחון העצמי שלה, ומאיך שהיא הולכת וצוחקת ואוהבת את החיים. פתאום אני זו שכולם מקשיבים לה בזמן שיש דיון כיתתי. פתאום אני זו שכולם מספרים לה מה הם מרגישים ולפעמים גם מבקשים עצה. פתאום אני זו שכולם מדברים עליה וכולם מבקשים את הפייסבוק שאין לה. פתאום אני זו ההיא שיש מישהו אחד שממש חושב עליה ומחכה רק לנשק אותה. פתאום אני זו זאת עם השאיפות והרצונות והחלומות וההתפלספויות הארוכות. פתאום אני זו שכולם מקנאים בה, על האומץ שיש בה להתנגד לכולם וללכת בדרך שהיא מאמינה בה. פתאום אני זו זאתי מהבלוג, שאנשים ממש רוצים להכיר אותה רק לפי כתיבתה. פתאום אני זו שאנשים רוצים לבלות איתה ומתיישבים לידה ושואלים מה דעתה על השמלה או על התספורת. פתאום אני זו ההיא שהולכת בשמחה בשבילים הרועשים ולא אכפת לה מכלום. פתאום אני זו המוסרית והזאתי שממש כדאי להקשיב לה כי לפעמים היא אומרת דברים ממש גאוניים (או ממש מפגרים). אני זו היא, ותמיד הייתי.

אוהבת,

טוסט.

אחי ראה לפני שעה בערך את סדרת המדע בדיוני הישראלית הראשונה - "הנפילים". אתם שואלים כנראה למה אני מספרת לכם את זה, או שאתם לא שואלים, כי לא ממש מעניין אתכם, אבל בכל מקרה, יש את ההוא, השחקן הראשי ששכחתי איך קוראים לו ואת ליאה, שהיא החברה שלו. בסוף הפרק (זה היה העשירי, אני חושבת), השחקן הראשי שנטול שם כרגע וליאה ישבו בתוך הקופסא הקטנה, שבעצם לא כל כך קטנה כשצילמו אותם, הם ישבו על המיטה והם היו ממש חמודים ביחד, אני תוהה אם הם גם חברים במציאות, פתאום ממש התחשק לי להיות איתו כרגע. זהו.

אם במקרה תהיתם, וגם אם לא, אני אספר לכם בכל מקרה, אל חשש, למה קוראים לו בבלוגי הקט "הוא" או "איתו" או כל דבר המשתמע מכך, זה בגלל שתמיד ראיתי בכל מיני בלוגים מגניבים שהם כותבים ככה על המאהב שלהם, או החבר, או לא יודעת מי, אז החלטתי לקרוא לו ככה בבלוגי הקט, חוץ מזה, שזה מסתורי כזה, וכידוע לכן בנות, מסתורי זה סקסי. זהו.

(יום שישי, ה-30/11/08, 20:58:)

אני ממש שונאת את הורים שלי.

(יום שני ה-1/12/08, לפני שעות ספורות. 15:31:)

פתאום, השפתיים שלי מרגישות כל כך ריקניות בלי הרוק שלך עליהן.