טוסט לומדת לעוף

אנשים זקנים הולכים ברחוב בבקרים ונראים ממש כאילו נמאס להם מהחיים. אני הולכת ברחוב מלאת שמחת חיים, כי אין לי שום סיבה לא להיות מלאת שמחת חיים, ולא בגלל שיש לי סיבה ממש טובה כן להיות מלאת שמחת חיים, למרות שכרגע יש לי חבר מושלם וזה קצת עוזר למדד שמחת החיים לעלות. זאת שגרה כזאת, לקום בשש בבוקר עם הצלצול של השיר סיום של סוס פרא, לפעמים אני אפילו קמה לפני וחושבת על החיים, להדליק את הדוד כדי שיהיו מים חמים, לאכול קראנץ', לעשות את הדברים הרגילים, לצאת מהבית, לסדר את האוזניות, לשמוע את השיר Every Breath You Take של The Police, לראות את ההסעה של האולפנע ולעשות היי לאנשים שאני אוהבת משם, לחייך לאנשים אקראיים ברחוב, לראות את ההוא שכל פעם מתגלח במכונית (תוך כדי נסיעה, משום מה), להגיד בוקר טוב לבן אדם שאני רואה כל בוקר מלווה את הבת שלו לתחנה, לשבת בהסעה במשך שעה שלמה עם מוזיקה טובה ולפעמים לקרוא ולפעמים סתם לחשוב עד כמה שהחיים נהדרים. החיים נהדרים, ויש כל כך הרבה אנשים שמעקשים שהחיים שלהם לא יוכלו להיות טובים, החיים נהדרים.

היום הייתה מתכונת בהסטוריה, הלך לי בסדר, אני מקווה לקבל מעל שישים, אחרי זה הברזתי מעברית עם משה (ההוא, החבר, ההיפי שלי) וישבנו על הדשא שליד המפל. בשתיים עשרה נימרוד התקשר אלי ושאל אם הם יכולים להצטרף, עניתי שכן. הוא ויעל הצטרפו אלינו והיה ממש נהדר. באיזשהו שלב התחיל להיות ממש חם, אז נימרוד ומשה הורידו את הבגדים ונשארו רק עם בוקסרים וקפצו למים הקפואים של הירדן, היה מצחיק.

לפני כמה זמן התחלתי לכתוב ספר חדש, אתמול נזכרתי בו והמשכתי לכתוב, ביינתים יש בו עמוד אחד, גם זה משהו. ברגע שאני אסיים להתכונן למבחן במתמטיקה אני אחזור לכתוב.

הכל ממש נהדר, הכל ממש אדיר, הכל אדיר!

אני אוהבת את החיים, את החבר שלי ואני אוהבת גם את עצמי, שאני נותנת לעצמי להרגיש את כל התחושות האלה.

אני אוהבת,

טוסט.