התעוררתי היום בבוקר ישר לזרועותיך, יד אחת באה מאחורה ומחבקת אותי מתחת לחולצה והיד השניה מונחת בין הרגליים שלי. החזיה שלי זרוקה איפשהו בין הסדינים, כנראה את החולצה החזרתי במהלך הלילה כשהיה לי קר, אתה עדיין בלי חולצה ואני מנשקת אותך.
הלכנו למיטה באחד עשרה, אחרי שכל החברים שלך הלכו. לא עשינו הרבה. בשתיים לפנות בוקר התעוררנו, בהתחלה לא היה הרבה. הכל היה איטי ומרוח, אני חושבת שהיינו ככה במשך שעה בערך. בהתחלה הורדת את החולצה שלך, אחרי זה הורדתי את החולצה שלי ואת הגופיה, נשארתי עם החזיה. שאלת אותי אם אתה יכול להוריד לי אותה ועניתי שכן. "אני רוצה להרגיש אותך" אמרת לי מתישהו בלילה, וידענו שזאת הסיבה היחידה, ולא מתוך חשק מיני. נגענו אחד בשני הרבה, אבל לא יותר מזה.
דיברנו על זה בבוקר, אני מרוצה מכל מה שעשינו ביחד, אין בי שמץ של חרטה. מוקדם מדי? החיים קצרים מדי, כשמדובר באהבה אמיתית אין שום דבר שיגביל אותי. מאותה סיבה אני גם כותבת את הפוסט הזה למרות שאני יודעת שהרבה אנשים שאני מכירה קוראים כאן, ולא אכפת לי, לא אכפת לי מה יחשבו, או מה יגידו. עדי ובתיה בטח יחשבו שהן שנה / שלוש שנים (בהתאמה) עם החבר שלהם והם בקושי התנשקו ואנחנו רק שבועיים ביחד וכבר הספקנו לעשות המון. לי לא אכפת, אני שלמה עם הכל. אני שלמה עם הרגע שנגעתי בו בתשוקה, אני שלמה עם הרגע שאישרתי לו בשפת גוף להעביר עלי את הלשון שלו ואת הידיים שלו, אני שלמה עם הרגע שהייתי איתו, ביחד. אני מנסה לא להיות בוטה, כי בכל זאת אנשים קוראים כאן, אבל אני שלמה עם הרגע שהתחבקנו ערומים כשהזין שלו עומד והיד שלו נכנסת לי למכנס. אני שלמה עם הכל, אני חושבת שהפוסט הזה ימחק בשלב כלשהו מחשש לחוסר מוחלט בפרטיות. אבל אני שלמה עם הכל ואני אוהבת אותו כמו שבחיים לא אהבתי אף אחד.
אוהבת, הטוסט האחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
