לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

טוסט לומדת לעוף


אף פעם לא עפים לבד.

כינוי:  הטוסט האחרת.

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2008

2008, השנה שעדיין.


השנה שתימשך עוד שישה ימים, עוד כמה שעות חמישה ימים, היא השנה הנהדרת הזאת.

השנה שבה זיהיתי את עצמי מחדש, השנה שבה עשיתי כל כך הרבה שינויים. השנה שבה הכרתי את האדם שהוא האדם הכי חשוב לי בחיים. השנה שבה למדתי מהי הערכה עצמית.

לפעמים אני חושבת שהחיים שלי מושלמים, לא בגלל שהם מושלמים, אלא בגלל שבחרתי שהם יהיו מושלמים. ממש קשה לי לכתוב פוסט על כמה שטוב לי, כשבמשך כל השבוע הזה (ועדיין) אני רבה עם הורים שלי בלי סוף, אבל טוב לי. בשנה הזאת גיליתי מי אני באמת, מי אני מתחת לכל השכבות של הבגדים, העור, והאישיות שכך מגדירים אותי. גיליתי את העקרונות שלי, את הרצונות שלי, את השאיפות שלי, את החלומות שלי, את התקוות שלי. כשהייתי בשבת אולפנע, סיון שאלה אותי אם אני ימנית או שמאלנית, עניתי לה שאני גם וגם, היא לא הבינה והתחלתי להסביר: "על כל דבר שתסתכלי תוכלי לראות יתרונות וחסרונות. כשאנשים מגדירים את עצמם כשייכים לצד מסוים, בן אם זה דת, עיקרון, או סתם החלטה שולית שלא באמת חשובה, אז הם מראש נוטים לצד כלשהו, בין אם זה מהדרך שסיפרו להם עליו, או בן אם זה קשור לאופי שלהם, הם נוטים לצד כלשהו. יש כאלה קיצוניים, שמעדיפים לא לראות את החסרונות בדבר שבחרו, ויש כאלה שמודעים לחסרונות אך מגלים שהיתרונות גבוהים יותר ועדיפים יותר. בשאלה אם אני שמאלנית או ימנית אפשר להסתכל בדרך של "מה את חושבת?" ו"מהי המציאות?", אני חושבת שהערבים טובים מטבעם, אין להם קטע כזה עם לשנוא אותנו, המציאות היא שאם נניח, ניתן לערבים את שדרות, זה לא יגמר בזה, ויהיה יותר גרוע. ולמרות הכל, אני מעדיפה לא להגדיר אותי בצד מסוים, רק כדי להראות שאני לא נוטה לשום כיוון ושאני פתוחה לרעיונות חדשים".

 

אני מאוהבת, אני מאוהבת באדם הכי מושלם שיכולתי להתאהב בו. אתמול בלילה ישבנו בתחנה המרכזית וקפאנו מקור (שלוש מעלות בערך), ופשוט הסתכלנו אחד על השני, מדי פעם דיברנו, או התחבקנו, או התנשקנו. אבל כשמסתכלים על זה מכיוון כללי, בעיקר הסתכלנו אחד על השני. ירדו לי כמה דמעות. "מה יש?" הוא שאל אותי, "אתה באמת שואל?", "אני שואל כדי שתדעי שאני כאן". כשהוא התקרב אלי, בחיבוק כזה, והידיים שלי עברו באהבה על הצוואר שלו, ולאט לאט התקרבנו, ממש כמו בפעם הראשונה שהתנשקנו, ידעתי שהוא זה האדם שאני מאוהבת בו. אני בדרך כלל בטוחה בדברים, אבל כשאני מסתכלת לו עמוק בעיינים אני פתאום מרגישה שאני לא יודעת כלום, אני מרגישה שיכולתי לחיות לנצח רק בבהייה בעיינים שלו.

 

אני בן אדם טוב,

הטוסט האחרת.

נכתב על ידי הטוסט האחרת. , 25/12/2008 18:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,045
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להטוסט האחרת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הטוסט האחרת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)