טוסט לומדת לעוף

ביום חמישי לבשתי שמלה לבית הספר. הגעתי לכיתה, כולי מדלגת, והשיער שגם די מרוצה מעצמו עם התספורת החדשה קפץ לכל כיוון. הייתי מלאת מרץ, הכנתי את כולם נפשית והודעתי להם שלא יחשבו על לא להגיע ביום חמישי כי אני אראה ממש טוב. כל אחד שאמר "היי, את לובשת שמלה" אז חייכתי ואמרתי "נכון! ותראה מה אני יכולה לעשות!" קמתי והסתובבתי ממש מהר ככה שהשמלה נראתה ממש טוב ונראתי כאילו יצאתי מאיזשהו סרט.

ביום חמישי לבשתי שמלה, ויותר משאני נהנתי להיות לבושה בשמלה ממש יפה וממש יקרה שאפילו לא שלי, משה נהנה. חוץ מהעובדה שהייתי ממש מאושרת ומלאת מרץ למרות שקמתי בחמש וחצי בבוקר ועשיתי מקלחת ממש ארוכה, אז כל היום הוא אמר לי כמה השמלה הזאת יפה עלי, וידעתי שהוא רק מחכה שנגיע לבית שלי, ננעל את הדלת והוא יגע עם היד שלו במעלה הרגליים שלי ולאט יפשיט ממני את השמלה.

ביום חמישי עשיתי מקלחת ממש ארוכה, ושמתי את החזיה השחורה שלי עם התחרה שאני הכי אוהבת, ואת התחתונים הוורודות עם הפס השחור והפפיון. שמתי גרביים קצרות בצבע שחור עם כיתוב בצבע ורוד pink. מרתק. לא התחשק לי על נעליים, אז הן בילו לי בתיק במשך רוב שעות היום.

ביום חמישי משה בא לישון אצלי, וכשהגענו, נעלנו את הדלת והפשטנו אחד את השני בתשוקה כשהמוזיקה בולעת את קולות העונג שלנו.

ביום חמישי בשעה אחד עשרה וחצי בלילה התחלנו לראות את הסרט ארמגדון, באחד לפנות בוקר די התייאשנו ופחדתי שהורים שלי יראו שישנו ביחד, אז הוא הלך לחדר שלי ואני נרדמתי על הספה.

ביום חמישי היה נהדר, וכשהתעוררתי ביום שישי והבנתי ששלושה מטרים מפרידים ביני ובין הבן אדם האהוב עלי ביותר בעולם התחלתי לבכות קצת, אבל רק מאושר. אחרי שהורים שלי יצאו לעבודה ואחי הלך לבית הספר, נכנסתי לחדר שלי, ולמיטה שלי, התכסתי בשמיכות שהוא גם התכסה בהן, ונתתי לו נשיקה קטנה. הוא הסתובב, ועשה מן "נמנמנמנמ" ארוך, הוא פקח עיניים וראה אותי, והיה לו מן חיוך חמוד כזה של אני-מסטול-מהבוקר-אבל-אני-חי. "אני אוהב אותך!!" הוא אמר וקפץ עלי פתאום. "גם אני!!!" צחקתי והפלתי אותו. היה עצוב לישון בלעדיו, אבל כיף להתעורר איתו.

הוא הלך, וכל מה שנשאר ממנו למזכרת זאת השמיכה שלו, שהוא השאיר אצלי. היה לשמיכה את הריח שלו, והתעוררתי כל שעה בלילה כדי להסניף אותה. כמעט יכולתי לדמיין שהוא כאן, איתי, מחבק אותי ומנשק אותי, אומר לי כמה הוא אוהב אותי ואז אומר את ה"יש!" החמוד שלו שהוא אומר אחרי שאני אומרת לו שאני אוהבת אותו גם.

גם היום לבשתי את השמלה, אבל לא היה לה את הקסם של יום חמישי, הוא היה חסר לי.

השפתיים שלי לפעמים מרגישות כל כך בודדות כשהרוק שלו לא נמצא עליהן. הוא היה כאן, ועכשיו הוא כבר לא, וכל מה שנשאר לי כדי לעבור את הלילה זאת השמיכה שמלאה בריח שלו.

באהבה, הטוסט האחרת.