יש לי שמלה והיא בצבע אפור, אפור כהה עם גוונים, כמו כל הביגוד שבצבע אפור לא אחיד, כי אפור אחיד זה יותר לבריסטולים מאשר לביגוד. יש לי שמלה ויש לה מחשוף נדיב והיא ממש קצרה, יחסית, בערך עשרה סנטימטרים מעל הברך. ישנם אנשים, בעיקר הדוסים שבינהם, שנוטים להקרא בדרך כלל כחברים שלי, שאומרים שהשמלה קצרה מדי, או בעלת מחשוף גדול מדי או דברים אחרים. יש לי שמלה ממש יפה ולי לא אכפת מה אנשים אומרים עליה או על שתינו ביחד, כי נועדנו להיות ביחד, הייתי מתחתנת איתה אם זה היה חוקי, או סתם תולה אותה בחדר שלי וממסגרת אותה, אבל אז לא יכולתי ללבוש אותה. בכל מקרה, לא אכפת לי מה אנשים אומרים. הרי אני כבר לא שמנמנה כמו שהייתי פעם, אני כבר לא מתביישת בעצמי, אני אוהבת את הרגליים שלי ואת הגוף שלי. אז יש לי שמלה, ואולי אשים גרביונים יפים בצבע גוף מתחת, רק כדי להרגיש לא אני, אולי אפילו אשים גופייה מתחת וארגיש ממש לא אני וחסרת עמוד שדרה. אבל בכל מקרה, יש לי שמלה ואני אמשיך ללבוש אותה.
חוץ מזה, אני אמנה את רשימת האנשים שכן חושבים שהשמלה יפה עלי ושיש לי גוף יפה:
אני.
משה. כי הוא מאוהב בי, והוא חושב שהשמלה ממש סקסית ואני רואה אותו לפעמים בוהה בי ומנסה להפשיט אותי במבטיו.
המוכרת בחנות שהרעיפה עלי מלא מחמאות.
יעל, סער ועוד רשימה קטנה של אנשים שאני נוטה להאמין להם כי הם אוהבים אותי והם לא היו משקרים לי.
אז אהפוך לבן אדם חומרי שחושב רק על השמלה הממש יפה שראה בקטלוג של קסטרו ואהיה מאושרת. אבל אני לא באמת כל כך חומרנית, הכי רק אתמול ניהלתי וויכוח קטן (שארך בערך שעה) עם בר, המדריך מהנוער העובד על דברים ממש לא חומריים.
אוהבת ובעלת בטחון עצמי גבוה ומחזור שלא רוצה להיגמר,
הטוסט האחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
