האמת שהכל רגיל. אני קמה בבוקר בסביבות שמונה במידה ואחי ברוב כישרונו מצליח להעיר אותי או בתשע במידה ואף אדם לאחר נסיונות רבים ולא בטוח שלא מכוונים מצליח להעיר אותי. אני תוהה אם לאכול עכשיו או אחרי המקלחת ואז אני מחליטה להתקלח. אני שותה שוקו וברגע שכל תושבי הבית ערים, אני שמה מוזיקה ומתחילה לרקוד, ככה סתם, באמצע הבית. אני מסתכלת על רשימת הדברים שאמא שלי הזכירה לי לעשות ועושה אותם תוך כדי דילוגים נחמדים.
האמת ששום דבר לא רגיל. אני קמה בבוקר ותוהה אם ברגע שאסתובב אראה את אהובי. לפעמים אני מתעוררת עם גרביים ולפעמים בלי וההנחה המיידית שלי היא שהיה לי חם באמצע הלילה. לפעמים אני קמה, מסתכלת בשעון שבפלאפון ורואה שקיבלתי הודעה באמצע הלילה שעדיין לא יצא לי לקרוא. לפעמים אני קוראת את ההודעה ישר ולפעמים אני מחכה שאלך לשירותים, אשטוף פנים ואצחצח שיניים עד שאני קוראת אותה. לפעמים אני קמה בבוקר ועושה מקלחת ארוכה, שמה בגדים ממש יפים, שכוללים חזיה סקסית ותחתון חמוד עם פפיון ולפעמים אני קמה בבוקר ועושה מקלחת קצרה. בכל מקרה, אני שמה מוזיקה, יש ימים שאני שמה מוזיקה במערכת ויש ימים שאני מדליקה את הטלוויזיה על ערוץ vh1 או vh1 classic כשאני יודעת שלרוב יש שם מוזיקה קצת גרועה. אני מתחילה לשטוף כלים ולעשות את שאר הדברים שיש לי לעשות.
אני אוהבת את הימים שלפני פסח, יוצאים החוצה ומכל מקום שומעים מוזיקה חזקה שמאיימת לקרוע את עור התוף של השוכן בבית, מריחים ריח של נקיון חזק, יש שמש בחוץ, הפרחים היפים שאני נוטה לשים בשיער ברגעי עליזות מתחילים לצמוח והכל נהדר. באמת שהכל נהדר, ברגע שמתעלמים מרגעים שבהם אני מתגעגעת נואשות לאהובי, ברגע שמתעלמים מהמריבות הקלילות או הלא-קלילות, ברגע שמתעלמים מרגעי ההתייאשות של הכל.
אני בחרתי להתעלם.
יום שני אני בת"א,
הטוסט האחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
