טוסט לומדת לעוף

לשקר לעצמי. כלומר, מילא, לשקר לאנשים אחרים, אבל לעצמי? זה לא שאני באמת לא יודעת את האמת. אולי עדיף לי לחיות ככה.

איזה מצחיק זה שהוא הבטיח שהוא יהיה לצידי. זה נשמע כללי עכשיו, אבל אז הוא התכוון לרגעים שבהם אמא שלי תלד. לפעמים אני ממש מקווה שיקרה איזה משהו ויגידו לי שהייתה הפלה או משהו. ואולי הם יבכו קצת בהתחלה, אבל הם יתגברו על זה. אלה רגשות ממש מוזרים שכבר התרגלתי לשמוע אותם מעצמי, זה לא שבאמת אנשים מבינים אותי, כולם מסתכלים עלי במבטים מוזרים וחושבים שאני ממש רעה. זה לא שהוא הבין אותי, הוא הרבה פעמים שאל אותי אם התגובות שלי לגבי הנושא לא מוגזמות מדי, אבל הוא הבטיח שהוא יהיה שם בשבילי ואני הולכת לגרום לו לקיים את ההבטחה הזאת, כי אף אחד לא באמת כאן בשבילי.

איזה מצחיק זה שאני משקרת לעצמי, איזה כיף זה שהוא הבטיח שהוא יהיה לצידי, איזה כיף זה שיש לי מחשבות אובדניות על משהו שהוא לא אני, איזה כיף זה להיות אנוכית ולהתרכז רק בעצמי. אולי יום אחד אתגבר על זה.

הטוסט האחרת שכרגע די עצמה או שבכלל לא.