האמת שאני לא באמת אומרת משהו. יש לי ימים טובים יותר וכאלה טובים פחות שלפעמים נוטים לממש לא טובים, אבל המצב הכללי שלי די טוב. לאחר שידיד שלי הסביר לי על התאורייה שלוקח שבוע על כל חודש שהיינו ביחד להתגבר עליו, הבנתי שיש לי רק עוד שבועיים. שבועיים זה לא הרבה, אני יכולה להסתדר עם מצב הרוח הזה לעוד שבועיים. ביינתים הזמן עובר, אני כנראה עוברת למגמת אומנות; אני נכשלת חרוצות או עוברת בקושי את המבחנים והמתכונות בהסטוריה (מה שאולי מרמז משהו על הבגרות העתידה לבוא), אבל מה זה משנה בעצם; אני ממשיכה לראות מזוויות העין ולשמוע אנשים אומרים שהוא בוהה בי כל היום ואני באמת מנסה שלא יהיה לי אכפת, כרגע אני דואגת לו אבל מצב הרוח שלי נע בין "אני לא רוצה לראות אותו יותר בחיים" ל-"על מי אני עובדת?! אני עדיין אוהבת אותו", אישית אני משתדלת שהוא ישאר בגדר האי רצון ולא הרצון, הרצונות שלי הם לא דברים שניתן להשיג, כרגע; אני שונאת את העובדה שעתיד להיות יצור שמסתובב בבית ולא עושה כלום חוץ מלבכות ולגרום לי לשנוא אותו.
זהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
