טוסט לומדת לעוף

מדי פעם, בלילות די נעימים, אני מתחילה לבכות. על פצעים שעדיין לא נעלמו ועל כאלה שממשיכים להכאיב, על מחשבות מייסרות ועל פנטזיות שכבר נמאסו עלי. ביום חמישי, היום האחרון ללימודים הוא התקרב אלי ונתן לי חיבוק שארך לפחות חמש שניות, הוא אמר לי שהוא יתגעגע אלי ושניפגש מלא בחופש. אני יודעת שהוא לא עשה את הכל למטרה מסוימת, הרי הוא סתם אידיוט שעושה דברים בלי סיבה, אבל למה? בדיוק כשחשבתי שהתגברתי עליו לגמרי. אוף. מה לא בסדר איתי.