כינוי:
הטוסט האחרת. בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2012
כשהסתכלתי במבט של שבוע לאחור
כשהסתכלתי במבט לאחור של שבוע על הפרידה שלי ושל נימרוד, חשבתי על כמה חבל שדווקא עכשיו התחלנו לתקשר. במשך החודשיים הקודמים לפרידה, כשכבר התחלתי להרגיש שהאהבה אליו לא תחזור, ניסיתי לתקשר איתו בכל כך הרבה דרכים כדי לדבר איתו על זה: שיחות, מין והחוסר שלו, בכי, כעס ותסכול. וואו, כמה תסכול. תסכול כלפיו שלא מוכן להקשיב לי ותסכול כלפי שלא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי להרגיש כלום אל הבן אדם הזה. נימרוד ההפכפך, שבקטעים כה רבים נשענתי על הבגרות שלו ובמשך כל הזמן בחודשים הסמוכים לפרידה הופתעתי מהילדותיות שכסתה שם את הכל, ובמשך המון זמן לא הצלחתי לראות בבן אדם הזה את בן זוגי, כפי שראיתי עד עכשיו. וכמה שלא מתאימה לי כל הכתיבה המטאפורית הזו. נימרוד הזה, שברגע שניסיתי לדבר איתו על הרגשות שלי, במקום לגלות הבנה, הוא בחר להפנות לי את הגב. נימרוד, שברגעים שהכי הייתי צריכה אותו שפשוט יסתכל לי בעיניים ויגיד לי שהוא מבין אותי, דווקא אז הוא בחר להגיד לי להפסיק לבכות. וזאת, אני חושבת, האכזבה הכי גדולה שלי. הוא, שהיה פה בשבילי בשנתיים האחרונות לכל דבר, ומעבר לכך - אני, שהייתי בליבו ולצידו כל יום וכל שניה בשנתיים האחרונות, דווקא הוא אכזב אותי ככה. והרגשות השליליים גברו בכל יום מאחר ולא נפתרו, וכך קרה שנפרדנו, ברגשות הכי שליליים שהרגשנו אחד כלפי השני אי פעם. ואני תוהה, אם לא היה עדיף שהוא היה אומר לי "תוסת, אני לא מוכן לקשר, אני לא יכול להיות איתך בלב שלם כשהספקות שלי קיימים, וכשהם מפריעים לאהבה שלי אלייך. ואת, את גם לא מוכנה, את לא מספיק בוגרת נפשית כדי להיות שייכת לגבר". ואם הוא היה אומר לי את זה הייתי מקבלת את זה בהבנה. כי אני יודעת שאני לא מספיק בוגרת. וכמה שאני מתלהבת מהגישה הכאילו מהפכנית שלי בנושאי זוגיות ומין, אני יודעת שהמציאו אותה הרבה לפני והיא נכשלת בכל פעם מחדש. לאחר שגיליתי שאני באופן סדרתי מנסה להתחיל קשרים זוגיים מיחסי יזיזות, הבנתי שזו לא גישה פתוחה לסקס, זו פשוט פחדנות. וממבט של חודש מהפרידה אני מבינה כמה שניסיתי לשחק אותה יועצת זוגית, ככה לא הבנתי בזה כלום. כן, כעסתי עליו. אחרי שהבטחנו אחד לשני שהקו המנחה אותנו בקשר הוא כנות. וכמה הרגשנו סופר נאורים כשסיפרנו אחד לשני על האנשים שאנחנו נמשכים אליהם. "זה לא כנות", אמרה חן, "זה סתם חוסר טקט". וכמה שאני אוהבת שמשפטים שאנשים זורקים סתם ככה מביאים אותי למסקנות. אז אחרי שהבטחנו את זה אחד לשני בערך מליון פעם, וכל פעם שקרה משהו שנוצר מחוסר תקשורת הבטחנו את שוב. אז כן, כעסתי עליו שהוא לא היה בוגר מספיק בכדי לשתף אותי בתחושות שלו. במקום להגיד לי כשאני בוכה מתסכול כשאני לא מבינה מה לא בסדר איתי, במקום להגיד לי שהכל מושלם איתי ושאני פשוט בן אדם ושגם הוא מרגיש את אותם הדברים כמוני. במקום להגיד לי את זה הוא עשה לי את הפפי פייס שלו והתכרבל לי בשקע של בית השחי. כעסתי עליו.
כשהגיעה לי ההבנה שזה לא בסדר לשנוא את ההתנהגות השובבית שלו שהייתה לו מדי פעם (בשונה מההתנהגות הילדותית), הבנתי שאני לא מספיק בוגרת לקשר זוגי. בראש שלי, לפחות עד הרגע שהבנתי את זה, גבר אמור להיות חזק, רגיש ומבין, עם אפס רגעי שבירה, אפס רגעי איבוד שליטה ומאה אחוז להיות פה בשביל האישה שלו בכל רגע. ממבט לאחור, אני חושבת, הרגע בו הבנתי שנימרוד הוא לא הגבר הזה, זה פחות או יותר הזמן שבו הפסקתי להרגיש אליו אהבה. ויש לעניין הזה, כמו בכל דבר בחיים, המון גווני אפור בין השחור והלבן. כי ככל שהתפיסה שלי הייתה ילדותית, נימרוד הפיק ממנה גם רגש זהה. כששנינו היינו לעיתים במצב רעוע, הוא מעולם לא הצליח לקחת את המצב לשליטתו ולהסתכל לרגע עלי, להיות שם בשבילי למרות שקשה לו גם. ראיתי את שוב בשיחת הטלפון הכמעט אחרונה שלנו, אחרי הפרידה, ששנינו אמרנו אחד לשני דברים קשים, וכשהוא התקשר אלי שוב להפנות אלי אצבע מאשימה, הוא שאל בתגובה למה שאמרתי "תזכירי לי מה אמרתי שפגע בך" בצורה רצינית לחלוטין, כי הוא פשוט באמת לא זכר.
המשפט הזה טלטל אותי וגרם לי להפגע ממנו בצורה בלתי נשכחת ועם זאת גרם לי להגיע למסקנה שהגבר הזה, עם כל הדברים הטובים שאני זוקפת לזכותו, יחד עם כך שארגיש אליו אכפתיות לנצח וגם אהבה במקום מסוים, הגבר הזה הוא פשוט לא הגבר שלי, לא מישהו שארצה לחיות איתו ולא מישהו שארצה להפקיד את הלב שלי בידו. והכל בגלל המשפט הזה "תזכירי לי מה אמרתי, אני באמת לא זוכר".
אחרי שהשיחה הסתיימה בצורה די נוראית, ולאחר לילה שלם שלפחות חציו מוקדש למחשבות האלו, התקשרתי אליו להתנצלות אחרונה, כי אני, בכל זאת, כן זוכרת מה אמרתי שפגע בו. את הקשר בינינו החלטתי לסיים, בלב שלם ובידיעה אמיתית שהפרידה הייתה הדבר הנכון, גם אם הדבר הקשה והכואב ביותר שהתמודדתי איתו, בהודעת אס-אם-אס ידידותית שמשמעותה הייתה עצומה מבחינתי. סגירת מעגל באס-אם-אס, מי היה מנחש.
נימרוד, הגבר שהיה שלי במשך יותר משנתיים, הגבר שהצלחתי לאהוב במשך הרבה זמן בצורה מלאה, שלמה וללא תנאים. הגבר שנכנס לי ללב בצורה הכי גלויה שאפשר. הוא זה גם שלא יגרום לי להיות מאושרת בצורה שבה אני מחפשת לעולם, לפחות לא כרגע.
בהבנה מלאה ותחושת שלווה שמציפה אותי לאחר הכתיבה,
תוסת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
