סתם קטע שאהבתי.
**אני מפריד עלוב**
"היות שהאלים ההודים הם 'בני אלמוות' במובן מסוים מאוד - שכן הם נולדים, והם מתים - הם חווים את רוב הדילמות האנושיות הגדולות, ולעתים קרובות נדמה שהם נבדלים מבני תמותה בכמה פרטים זניחים... ומשדים אפילו פחות. אך ההודים תופשים אותם כמעמד של בריותף שבהגדרתן שונה לחלוטין מכל מעמד אחר. הם סמלים באופן שאף בן אדם, לא משנה כמה "אב-טיפוסי" סיפור חייו, לא יוכל להיות לעולם. הם שחקנים המשחקים תפקידים האמיתיים רק לנו. הם המסכות שמאחוריהן, אנו רואים את פרצופנו שלנו."
-וונדי דוניגר או'פלאהרטי, מבוא, מיתוסים הודיים
(הוצאת פינגווין, 1975)
**אני מפריד עלוב**
אוהבת נורא.
טוסט. שחייבת להיות מיוחדת ותוהה למה חזיה מנומרת זה זנותי, למה כל כך קשה להתאים צבעים ולמה אנשים לא מבינים שכשאת על מצב לא נמצא זה אומר שאת לא נמצאת.
אכן. מקלחת עם הרבה תהיות.