טוסט לומדת לעוף

הוא עמד לו שם,

בלי להעיף מבט,

גם אף אחד לא הסתכל עליו.

רק הרוח החזקה מנעה מקורי העכביש להיתפס עליו.

ואז הוא ישב,

והם נהיו חברים טובים,

הוא שפך את כל רגשותיו אליו,

אל ספסל,

עדיין אף אחד לא הסתכל על הספסל,

איש לא מתח עליו ביקורת שהוא מדבר עם ספסל.

זה קרה תוך שניות ספורות,

מישהו חדש הסתובב שם, והסתכל.

מאז כולם הסתכלו.

והאיש עוד לא דיבר יותר עם הספסל,

עם חברו האמיתי, היחידי.

היחידי שהקשיב לו ולא היה אכפת לו רק מעצמו.

היחידי שלא היה איתו רק ברגעים הטובים, גם בקשים.

היחידי שלא ניסה לעשות עליו רושם, היה הוא עצמו.

גם אני רוצה ספסל.

אוהבת.

פאקינג שיט.

כל כך אוהבת.

וטיפשה.

טוסט.