טוסט לומדת לעוף

על פי דרך הטבע, מדי כמה מיליוני שנים קורה מהפך, מהפך גדול, לא סתם עוד אחד. אנחנו מתכוונים למשהו כמו הכחדת הדינוזאורים, או שלטון בעיות החניכיים על העולם.
כן, משהו בסגנון. אתם כנראה שואלים את עצמכם במבט תמוה או שכבר ניחשתם מזמן, אז כן, בני האדם התחלפו עם בעלי החיים, למען האמת, רק בדיבור.
מכך, מטבע הדברים, בעלי החיים הפכו להיות המין השולט.
בעלי החיים יכולים לדבר בשלוש מאות שבעים ושבע שפות ובני האדם מדברים במספר מאוד מצומצם של שפות, למען האמת, רק אחת, אבל לא נעסוק בזה.
סיפורנו עוסק במר פיגסקוויר, הכונה לרוב אצל ההולכים על שניים "פיג" (שם כל כך מביך, הוא חשב).
ביום שני בשעות אחר הצהריים המוקדמות הוא נכנס למעבדתו לפיתוח תרופה הנוגדת את תהליך ההזדקנות אצל יונקים.
"בוקר טוב, מר פיגסקוויר" פנה אליו מר סקאיירט.
"בוקר טוב גם לך, התחזיות נראות טובות, נכון?"
"בהחלט" ענה מר סקאיירט במהירות, שבסתר ליבו קצת פחד ממר פיגסקוויר.
השמיים היו כחולים מתמיד ומר פיגסקוויר הצטער שלא בילה את יום זה עם אישתו וילדיו הדמיוניים.
לאחר יום מתיש למדי בעבודתו, מר פיגסקוויר שב לביתו הנעים (שהיה בעצם מחילה, הנבנתה בסגנון מצרים העתיקה במאה ה-12, וכללה הרבה יותר מדי לטעמו - מנורות.
אבל הוא אפילו לא שקל לתרום קצת לכלבים מחוסרי הבית מסוף רחוב צ'יימפוד)
כך מר פיגסקוויר חשב, ומטבע הדברים, גם התנהג כך - "חיה ותן לחיות".
הוא נאלץ לקטוע דיון סוער עם עצמו על ההתחממות הגלובלית כדי להקשיב למבזק הכלבי (המשודר כל יום באפיק 273 בשעה 9 בערב).
"אין שום צורך בכך" צעק הכלב השחור מתוך מסך הטלוויזיה.
"אנחנו לא צריכים אותם פה" החזיר בצעקות הכלב המנוקד שעמד ליד הכלב השחור.
וכך המשיך הוויכוח הארוך בין שני הכלבים שעמדו ברחוב סנדוג לייד הגלידרייה (שמר פיגסקוויר כל כך שנא), שלא נראה שהם מבינים שמצלמה משוכללת ניצבת לידם,
מצלמת ומקליטה כל תנועה ורעש המגיעה מכיוונם.
הוויכוח הסתיים כעבור שעה בהופעת כתוביות המראות על כך שהוויכוח נדד למרחקים אישיים והסביר בקצרה על ויכוחם.
מר פיגסקוויר אהב עובדות, והוא אהב לשאוב עובדות מטקסטים קצרים. מהכתוביות שהופיעו, מר פיגסקוויר הבין שלכלב השחור קראו מר סקנטיפ ולמנוקד היה ככל הנראה שם ארוך מכדי לכתוב אותו.
שניהם עבדו במעבדה לרסן ההולכים על שניים.
מר פיגסקוויר תמך רבות במעבדה זו (לא כספית, כמובן) מכיוון שבסודיות רבה מעבדה זו תכננה למחוק את כל גזע ההולכים על שניים מהיקום.
מר פיגסקוויר אהב להתבודד. ככל שהיקום היה פחות מאוכלס, כך חייו היו יותר טובים.
מר פיגסקוויר לא היה זה שהמציא את התרופה למניעת הזדקנות אצל יונקים (תרופה זו הומצאה כחמש מאות שנים לאחר מזמן זה בידי רובוטים משוכללים) ולכן, גם מת כמו כל יצור אנושי.
מת לבד, כמו שהוא אהב.

כתיבה יוצרת.

*****

עוד מעט זה נגמר, פחות מחודש!

ל"ג בעומר היה, שונה.

טוסט. שאוהבת נורא את הסרט פורסט גאמפ.