טוסט לומדת לעוף

אני זוכרת שאף פעם לא הבנו מה אתה מוצא בה.
בובה על חוט.
גם אם היינו מסתכלים לה עמוק בעיניים, היינו רואים רק לבן.
היינו יכולים להרגיש את האופי שלה נוזל ממנה כמו טיפות זיעה אחרי ריצת בוקר ארוכה.
היא הסתכלה עליך, ואתה התמוגגת.
היית מנסה להישמע עמוק, אמרת לה משהו שנון על הכוכבים, והיא תמיד חשבה שהכוכבים הם סתם נקודות נוצצות על שמיים כחולים.
בובה על חוט.
מלחמה אכזרית, התקשרת אליה כל יום, למרות שלא ענתה.
היא הייתה במרכז המלחמה, כמו בובה על חוט.
היא מתכווצת בתוך עצמה, מנסה לתפוס כמה שפחות מקום.
היא הייתה בודדה, אתה לא ממש.
רצית אותה.
למרות שהייתה רק בובה על חוט.
אחרי כמה זמן, איבדנו תחושת זמן, ניסינו להסתכל לך בעיניים,
וראינו לבן, הרגשנו את האופי כבר מרוקן לגמרי.
זוג בובות על חוט.

אתה עדיין מגיש לה קפה כל בוקר.

*****

כתיבה נוצרת.

שבועות.

זה כל כך נחמד לדעת שזה השבועיים האחרונים שאני במקום המזוין הזה.

חופש.

נסענו לקריון ביום שישי, היה כיף.

קניתי אולסטאר חדשות, (הקודמות היו מפורקות)

ואת שני הכרכים של הספר ג'ונתן סטריינג' ומר נורל, של סוזנה קלארק.

"רוצים לראות את התחת ה-מ-ד-ה-י-ם של ג'ון מקיין??"

XDD

מאושרת, בלי קשר לכלום. D:

אוהבת.

טוסט.