טוסט לומדת לעוף

כל מה שאני רוצה
אף פעם לא יוצא
כל מי שאני אוהב
בסוף אותי שונא
כל החברים שלי פתאום נעלמים
והחלומות שלי הופכים לסיוטים

את היית היחידה
שנשארה איתי
ברגעים שלא ידעתי מי אני
ועכשיו שאת הולכת
זה עושה עצוב
כל מה שהבשיל אצלי חוזר להיות רקוב

אני מרגיש כמו שזיף
שעבר זמנו
אני מרגיש כמו שזיף
את מחייכת אבל לא בדיוק אליי
אולי תגידי מתי
יהיה לך פנאי
להיכנס לתוך חיי

בואי אחבק אותך אתן לך נשיקה
כן ואת הרי יודעת כמה את רוצה
בואי ונלך לראות סרט מפעולה
כי המציאות לא משאירה לנו ברירה

אני מרגיש כמו שזיף
שעבר זמנו
אני מרגיש כמו שזיף
את מחייכת אבל לא בדיוק אליי
אולי תגידי מתי
יהיה לך פנאי
להיכנס לתוך חיי

[שזיף / שייגעצ]

חו"ל,

שבועיים.

פאקינג שיט,

אני כל כך אתגעגע אליכם.

כל כך.

[למרות שחלקכם במילא לא באמת נמצאים לידי].

עוד מעט מסתיימת תקופה.

היה לי שם פוסט,

אי שם, בחנוכה בערך.

ורשמתי שם שלא נשאר לי הרבה.

אז עכשיו,

רשמית, אפשר להתחיל להוציא הודעות לעיתונות.

מחר זה נגמר!!

ואני אהיה חופשיה לגמרי.

לוב יו גייס!

טוסט. שכל כך פאקינג שונאת את ליאת רוטנר שנמצאת ברשימת רבי המכר בשבעה לילות.

אם מישהי דפוקה שכותבת כמו מישהי בת 13 על זה שליאת אוהבת את תומר שאוהב את נעמה שאוהבת את החתיך של הכיתה ויודעת שאין לה סיכוי איתו, יכולה להגיע לרבי המכר,

אז גם אני יכולה.

חכו,

כשאני ארד מהמטוס בחזרה לארץ, יקפצו עלי מלא צלמי פאפרצי וישאלו מאיפה שאבתי את ההשראה לספר הכי טוב שנכתב בשבעים שנה האחרונות.

חכו.

צ'או.