טוסט לומדת לעוף

לא, אל תגידי את זה.

לא, אל תתקרבי,

תתרחקי.

הנחשול עוד מלפני.

התחושות עוד בוערות,

מתעוררות.

(טוסטי טוסט)

כתיבה בשבילי היא:

אפשרות לפרוק את כל מה שאני חושבת ומרגישה במילים שונות, כמעט לא מכוונות. להתלבט על מילים, למחוק משפטים, לשכתב אותם ולהסתכל על התוצר הסופי, עושה לי כל כך טוב. התחושה כל כך משחררת. בכתיבה, אני יכולה לכתוב הכל ולהתכוון לזה, אני יכולה לחשוב על הטיול שעשיתי אתמול בלילה, ולכתוב ספר שלם על ילדה שהחליטה לטפס על האוורסט. כשאני כותבת, אני מרגישה חשופה ועם זאת כל כך מוגנת ולא פגיעה, מה שלא קורה הרבה כשאני מרגישה חשופה.

___

לטייל, בצעדים איטיים, ממושכים, להסתכל על הירח והחושך המתפזר מסביב, לקלוט חלקי שיחה של אנשים אקראיים ולחשוב.

לחשוב, על כל כך הרבה דברים, אפילו תיאורטיים. האנדרנלין שזורם לי בגוף אחרי טיול ארוך עם הכלב.

המבטים האלכסוניים, כל האנשים שעוברים לידי, ופתאום להרגיש בודדה, כאילו אני לבד בעולם.

והנה,

אתם מכירים אותי יותר טוב.

:]

לוב, גייס,

טוסט. שכבר עברה 32 שעות ללא מתמ'.

בואו נריע לה.