תחילת המאה ה-19, במקום לא ממש מוגדר כיום. מקום אשר נכשל בהגדרתו כארץ או כמדינה כבר בשולי המאה ה-16. בעיתונים המקומיים תועד עוד ניסיון נואש של מיינרד גארת', שליטה הנוכחי של המקום המדובר להחיות את המקום (ובכך לעשות ממנו דבר גרוע יותר), דבר שהסתבר לו כיותר קשה משחשב.
מיינרד גארת' נכנס לביתו בצהרי אותו היום שהחליט סופית שהשעון מארגן קנוניה נגדו, או במילים אחרות, אותו היום מסרב להיגמר, מה שקרה כמעט לכל אדם במהלך חייו. הוא התיישב על הכיסא בחדר האורחים בקול אנחה עמוקה ופנה אל אחד ממשרתיו הכפריים, אפלברת פולק, בשאלה: "במה נכשלתי?" משרתו הנאמן אפלברת פולק נאבק בכדי לשמור על משרתו אצל השליט, לא שהתפקיד היה פופולרי, או מכובד, או אפילו בעל משכורת טובה, אלא שהיה קשה לאפלברת פולק עצמו להשיג משרה כלשהי, הבעיה האמיתית שלו בהשגת משרה הייתה חוסר-יכולת עיניו לשמור סוד כלשהו. אפלברת פולק ידע שלמקום זה אין שום סיכוי להיחיות, ובטח לא על ידי מיינרד גארת', שמונה להיות שליט על ידי אביו שהיה גרוע כמוהו, אם לא יותר.
יש מקומות שנועדו להיות מתים, יש גם אנשים כאלו. מיינרד גארת' אף פעם לא זכה להבין במה נכשל, וברגע שמת, מת איתו המקום, או לפחות כך רצה מיינרד גארת' לחשוב.
*****
(כל כך גרוע).
"טוסט, מחר אני נוסעת לת"א, רוצה לבוא?"
"אני בדיוק מתחילה להינות מהשיגרה המשעממת של החופש!"
XD
היא עומדת ובוהה בגשם האטלנטי
מקיש בחלון שלנו בלי הפסקה
כל הדרך מפורטוגל עכשיו ברחוב שלנו
מצמידה את האף לשמשה ולא מפסיקה לבכות
אתה לא אוהב אותי יותר
היא אומרת יותר
היא אומרת ומפנה אלי את הגב
רק בשביל לקבל חיבוק
רק בשביל לקבל חיבוק
אל תהיה אדיש אלי תפסיק להיות כל כך חכם
זקוקה לך עכשיו אוהבת אותך
הגשם ממשיך ולא אכפת לו מכלום
הוא לא מפה והוא מכה כמו משוגע
אני אוהב אותך יותר
את יודעת יותר
את יודעת
תתקרבי אלי עכשיו
רק בשביל לקבל חיבוק
(רק בשביל לקבל חיבוק / איפה הילד ואיגי וקסמן)
טוסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
